1
שֶׁהֻחְזַק שֶׁזֶּה בְּנוֹ. היה ידוע שאותו אדם הוא בנו.
2
בְּנִי זֶה מַמְזֵר הוּא. ופסול לבוא בקהל.
3
אֵינוֹ נֶאֱמָן וכו'. שאין נאמנות לאב מן התורה לגבי בני בניו, ולכן אף על בנו אינו נאמן (ראה גם הלכות נחלות ד,ב).
4
יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים וכו'. שנאמן להעיד על היותו בכור (ראה גם שם ב,יד), וכמו כן נאמן להעיד על הייחוס שלו.