1
וְעוֹד הֶחֱמִירוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל עַצְמָן. בנוסף למה שהחמירו חכמים.
2
וְנָהֲגוּ כֻּלָּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יִשְׂרָאֵל. שאין זו חומרה של מקום מסוים, אלא נתקבלה על הכלל.
3
אֲפִלּוּ לֹא רָאָת אֶלָּא טִפָּה כְּחְַרדָּל בִּלְבַד וּפָסַק הַדָּם וכו'. שאפילו אם ראתה כמות קטנה של דם בראייה אחת, החמירו להחשיבה כזבה שצריכה לשבת שבעה נקיים.
4
וַאֲפִלּוּ רָאָת בְּעֵת נִדָּתָהּ. שמן הדין אינה צריכה שבעה נקיים (לעיל ו,ב).
5
יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. שאף בימי זיבה אינה זבה, אלא שומרת יום כנגד יום (לעיל ו,ז).
6
וְטוֹבֶלֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי. כדין נידה שטובלת בלילה (לעיל ד,ו-ז).
7
אִם הָיָה שָׁם דֹּחַק. הכרח המצדיק את הטבילה ביום.
8
כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ד,ח.