1
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל פרק ט.
2
וְאֵין בַּדָּבָר חִדּוּשׁ וְלֹא מִנְהָג. שבכתמים לא נהגו בנות ישראל את החומרה שנהגו בראיית דם כנזכר לעיל ה"ד.
3
סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים מִיּוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ הַכֶּתֶם. שנוהגת כנידה שצריכה שבעה ימים החל מאותו היום (וימים אלו צריכים להיות נקיים שכן אם תראה בהם תצטרך לספור מחדש שבעה ימים מחשש שרק כעת מתחילים ימי הנידה - ראה לעיל ה"ג).
4
הָיָה שִׁעוּר הַכֶּתֶם כְּדֵי לָחוּשׁ לְזִיבוּת סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יָמִים מֵאַחַר יוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ הַכֶּתֶם. שאם היה בכתם כדי שלוש ראיות, חוששת אף בכתמים לזיבה, וצריכה שבעה נקיים אחרי יום הראייה (ראה לעיל ט,יב).
5
שֶׁאֵין הָרוֹאָה דָּם כְּרוֹאָה כֶּתֶם. שטומאת הכתמים מדברי חכמים (לעיל ט,ב).