דִּין תּוֹרָה. ההלכה כפי שהיא ביסודה.
כְּשֶׁהָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מְצוּיִין. בזמן שהסנהדרין המרכזית הייתה פעילה (ראה הלכות סנהדרין יד,יב).
חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁמַּכִּירִין הַדָּמִים. היודעים להבחין בין המראות הטהורים לטמאים (לעיל ה,ז-יב).
יַעֲלוּ לְבֵית דִּין וְיִשְׁאֲלוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָה תּוֹרָה עֲלֵיהֶן וכו'. שכך היו נוהגים ישראל בכל מקרה של ספק או מחלוקת בהלכה (הלכות ממרים א,ד).
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר וכו'. אם הלכה כלשהי אינה ברורה, יש ללכת לבית הדין הגדול, כאמור בפסוק הבא: “ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט".
בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דַּם נִדָּה לְדַם זָבָה. שההבחנה בין דמי נידה וזבה היא מתפקידיו של בית הדין הגדול.
וּמְשַׁמְּרוֹת וִסְתּוֹתֵיהֶן. מקפידות על חשבון הימים.