1
הַזְּכוּר. זכר.
2
שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב בֵּין שֶׁהָיָה בּוֹעֵל אוֹ נִבְעָל. שלא חילק הכתוב בין השותפים למעשה, ויש אפוא אזהרה לשניהם.
3
וְאִם הָיָה קָטָן. הבועל או הנבעל.
4
וְאִם הָיָה הַזְּכוּר בֶּן תֵּשַׁע אוֹ פָּחוֹת שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. שאינו ראוי לביאה (כדלעיל הי"ג).