הנדרים הם התחייבויות שאדם מקבל על עצמו ושהוא מצוּוה למלאן, והם נחלקים לשני סוגים. הסוג האחד הוא נדרי איסור — דברים שאדם נודר ומקבל על עצמו שיהיה אסור באיזשהו דבר. הסוג השני הוא נדרי הקדש והתחייבות — נדרים שאדם מתחייב לתת דבר לצורך המקדש או להביא לו קרבן או לצורך מצווה. נדרי הקדש אינם נידונים כאן אלא במקומות אחרים במשנה תורה: חלקם בספר זה בהלכות ערכין וחרמין, ורובם בספר עבודה בהלכות מעשה הקרבנות. ההלכות כאן עוסקות בנדרי איסור, שהם הנושא של מסכת נדרים במשנה ובתלמוד.
נדרי איסור, מובנם שאדם אוסר על עצמו מאיזושהי סיבה, דבר מסוים: באכילה, בשתייה, בהנאה, או אוסר את ממונו על אדם אחר. בהלכות כאן מוסברים הביטויים השונים שבהם אדם נודר, ובכלל זה גם כאשר אינו אומר במפורש את המילה 'נדר', אלא רומז לו בצורה כזו או אחרת, וכן האופנים שבהם אין הנדר חל. כמו כן מבוארים בפירוט היקפו של האיסור החל בעקבות הנדר, וכן למה יש להניח שהתכוון כשאסר דבר ולמה לא התכוון, כשביסודו של דבר הכלל הוא שבנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם וכוונתם הסתמית.
נדרי האיסור דומים בהרבה צדדים לשבועת ביטוי, שנידונה בחלק הראשון של הלכות שבועות. אמנם קיים הבדל עקרוני בין צורת הפעולה של הנדר לזו של השבועה, בכך שהנדר חל רק על דברים, אנשים או חפצים, ואילו השבועה חלה על פעולות ומעשים. להבדל זה יש משמעות, כמו למשל בכך שנדר חל גם על חפצי מצווה (שלא כשבועה), ועוד הבדלים, וכל ההבחנות בין נדר ובין שבועה הנובעות מן ההבדל העקרוני הזה נידונו כאן בהלכות.
נושא בפני עצמו בהלכות נדרים הוא עניין הפרת נדרים לנשים, הכתוב בתורה במפורש ובפרוטרוט (ראה במדבר פרק ל), ונוגע הן לנדרים והן לשבועות של האישה. על פי הנאמר בתורה רשאי האב להפר את נדרי בתו, והבעל להפר את נדרי אשתו. בתוך נושא זה נידון גם פרק הזמן שבו ההפרה יכולה להיעשות — רק תוך יממה מעת שהמפר שמע את הנדר או השבועה — וכן מפורט הדין במקרים שבהם האישה התארסה שאז גם הבעל וגם האב מפרים יחד את נדריה.
דין הפרת נדרים ושבועות לנשים הנזכר כאן, דומה במידה מסוימת לדין אחר של ביטול נדרים, הנוגע הן לגברים והן לנשים — התר נדרים ושבועות. עניינו הוא כי כאשר אדם מתחרט על השבועה או הנדר, יכול הוא לבוא בפני חכם או בית דין, ובתנאים מסוימים הם רשאים להפקיע את האיסור שיצר לעצמו. כמו הפרת הנדרים, אפשרות ההתרה קיימת הן בנדרים והן בשבועות, ואופן ההתרה נידון בהרחבה בהלכות שבועות (בפרק ו). אמנם בדין הנדרים יש לאפשרות ההתרה חשיבות מיוחדת, משום המלצת חכמים העקרונית להימנע מנדרים ככל האפשר, שמא ייכשל אדם ויעבור על נדרו. ועוד אמרו שמוטב שלא לנדור מלכתחילה, וגם מי שכבר נדר — ראוי שיילך לחכם להתיר את נדרו משיקיים אותו.