דִּין בִּרְכוֹת אֲשֶׁר יָצַר וֶאֱלֹהַי נְשָׁמָה וּפֵרוּשָׁיו וּבוֹ ט' סְעִיפִים:
אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּינָא דִּגְמָרָא אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" אֶלָּא כְּשֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, מִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְבָרֵךְ בְּכָל שַׁחֲרִית תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", לְפִי שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, לָכֵן שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מֵהַסָּפֵק — יִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית, וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא יִטֹּל יָדָיו פַּעַם שֵׁנִית וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר", וְיֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" זוֹ, אַף אִם הָיָה מְחֻיָּב לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר" עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כִּי בְּרָכָה אַחַת עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן. וְטוֹב שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד לְאַחַר נְטִילָה שֵׁנִית, שֶׁנּוֹטֵל אַחַר יְצִיאָתוֹ מִבֵּית הַכִּסֵּא. וּבִפְרָט אִם צָרִיךְ לִנְקָבָיו, שֶׁאָז אָסוּר לוֹ לְבָרֵךְ: Although based on the law in the Talmud, the only time one must recite the blessing of “Asher Yatzar” is after he relieved himself, nevertheless, it is customary to recite it every morning, right after the blessing upon washing hands, being that a person becomes a renewed creation every day, it is therefore appropriate to recite every day: “[Blessed are you], who formed man with wisdom”. However, one who wishes to remove himself from doubt, should be careful to relieve himself right after waiting washing hands in the morning, and upon exiting the restroom he should wash his hands again, and then recite “Asher Yatzar”, and he would then still fulfill his obligation [of reciting “Asher Yatzar” every morning] with this blessing, even if reciting “Asher Yatzar” every morning (upon becoming a new creation) would be a full-fledged obligation, nevertheless, reciting the blessing once can be counted for both purposes (i.e. A. relieving oneself, and B. becoming a new creation). Also it is better not to recite the blessing upon washing hands until after the second washing, which is done upon exiting the restroom, and this (not reciting the blessing until after the second time) applies especially when one needs the restroom [when washing hands the first time], which it would then be forbidden to recite any blessing.
יֵשׁ נוֹהֲגִים כְּשֶׁמַּשְׁכִּימִין בַּבֹּקֶר וְרוֹצִים לֵילֵךְ תֵּכֶף וּמִיָּד לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל — מַמְתִּינִים לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד בּוֹאָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְסַדְּרִין בִּרְכוֹת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עִם שְׁאָר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר תַּקָּנַת נְטִילַת יָדַיִם בַּשַּׁחַר הוּא כְּדֵי לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר יָדֵינוּ קֹדֶם עֲבוֹדָתֵנוּ, כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, לָכֵן קֹדֶם הַתְּפִלָּה שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה — אֵין נְטִילַת יָדַיִם: There are those who have the custom, that upon waking up in the morning, and wanting to go to the synagogue right away in order to pray, they postpone reciting the blessing upon washing hands until they arrive at the synagogue, and they then recite the blessing upon washing hands together with the rest of the morning blessings, and the reason for doing so is because the main purpose of washing hands in the morning is in order to become sanctified, and to purify our hands before worship, thus resembling the priest, who would sanctify his hands before performing his sacred duty - therefore, being that the prime aspect in worship is to praise G-d and to pray before him, it is therefore appropriate to recite the blessing upon washing hands before prayer, because if not for the existence of prayer, there would be no need for one to wash his hands.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהוֹלְכִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת תֵּכֶף אַחַר נְטִילַת יָדַיִם, וּמַתְחִילִין מִיָּד לְסַדֵּר סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. אֲבָל אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה בְּלִמּוּד אוֹ בְּשׁוּם תְּפִלָּה, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים תְּהִלִּים קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְכֵן בִּימֵי סְלִיחוֹת שֶׁאוֹמְרִים סְלִיחוֹת קֹדֶם הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה — יִזָּהֵר לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בְּבֵיתוֹ תֵּכֶף אַחַר הַנְּטִילָה:
לְפִיכָךְ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת וּבְיָמִים נוֹרָאִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁמַּפְסִיקִין בַּאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת אוֹ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּשְׁאָר דְּבָרִים — מַתְחִילִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" — מִמַּה נַּפְשָׁךָ לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים וְצָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָם: אִם לֹא בֵּרְכוּ עֲדַיִן "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" — אִם כֵּן הֱוֵי הֶפְסֵק מְרֻבֶּה וְלֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְאִם כְּבָר בֵּרְכוּ — אִם כֵּן הֵם עוֹשִׂים עַכְשָׁו בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וַאֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — לֹא יְבָרֵךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מְכַוֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן — אֲפִלּוּ הָכֵי הָוֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי בַּזְּמַן הַזֶּה כֻּלָּם בְּקִיאִים וְיוֹדְעִים לְבָרֵךְ וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" לִפְנֵי הַתֵּבָה — יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת קֹדֶם יְרִידָתוֹ לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְגַם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְלֹא בְּלִמּוּד, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים:
אֲבָל יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" בְּבֵיתָם מִיָּד אַחַר הַנְּטִילָה, וּכְשֶׁבָּאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְבָרְכִים כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, לְבַד מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוּ בְּבֵיתָם שֶׁאֵין מְבָרְכִים אוֹתָם פַּעַם שְׁנִיָּה. וּמִנְהָג זֶה יָפֶה הוּא, וְרָאוּי לִנְהֹג כֵּן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן, אֶלָּא שֶׁבִּנְטִילַת יָדָיִם אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ קֹדֶם הַנְּטִילָה, לָכֵן נִדְחֵית הַבְּרָכָה עַד לְאַחַר הַנְּטִילָה, אִם כֵּן כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר לְקָרֵב הַבְּרָכָה שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְהַנְּטִילָה — צָרִיךְ לְקָרֵב, וְלֹא לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם:
כָּל הַבְּרָכוֹת פּוֹתְחִין בְּ"בָרוּךְ", חוּץ מִבְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּגוֹן "אַהֲבָה רַבָּה" שֶׁהִיא סְמוּכָה לְ"יוֹצֵר אוֹר" וְדַי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבִּפְתִיחַת "יוֹצֵר אוֹר"; וְחוּץ מִבִּרְכַּת הַהוֹדָאָה, כְּגוֹן "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה כו'" שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֵין צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בָּהּ בְּ"בָרוּךְ", כֵּיוָן שֶׁהִיא כֻּלָּהּ לְשׁוֹן הוֹדָאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ:
בִּרְכַּת "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" אֵינָהּ סְמוּכָה לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", שֶׁהֲרֵי מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" מִדִּינָא דִּגְמָרָא, וַ"אֲשֶׁר יָצַר" אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וּמַה שֶּׁאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ, הַיְנוּ לְפִי שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַהוֹדָאָה. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְסָמְכָהּ לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁדַּי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה:
הַמַּשְׁכִּים לָקוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ עוֹד לִישֹׁן פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁנַת קֶבַע — יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" בְּלִי חֲתִימָה, וּכְשֶׁיִּרְצֶה לִישֹׁן פַּעַם שְׁנִיָּה — יֹאמַר בִּרְכַּת "הַמַּפִּיל" בְּלִי פְּתִיחָה, רַק יֹאמַר "בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חֶבְלֵי כו'" עַד הַחֲתִימָה וְלֹא עַד בִּכְלָל, וּכְשֶׁיָּקוּם בְּפַעַם שְׁנִיָּה — יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה כו'" עִם חֲתִימָתָהּ. אֲבָל בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" — לֹא יְבָרֵךְ, רַק כְּשֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד:
יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרַךְ אֶחָד בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן — חוֹזֵר אֶחָד מֵהָעוֹנִים אָמֵן וּמְבָרֵךְ גַּם כֵּן כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן, וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין כָּל אוֹתָן שֶׁעָנוּ אָמֵן תְּחִלָּה, וְעוֹשִׂין כֵּן כְּדֵי לַעֲנוֹת צ' אָמֵנִים בְּכָל יוֹם. וְאֵין לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם וְלוֹמַר שֶׁכְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בְּאָמֵן שֶׁעָנוּ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמְבָרֵךְ אֵינוֹ מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה הַמְבָרֵךְ מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן — הֵם אֵינָם מְכַוְּנִים לָצֵאת בְּבִרְכָתוֹ: