נשאלתי מהרב מוה' מאיר אבד"ק נאווריע במה שאירע שבאתה אשה אחת לפניו ואמרה נתגרשתי ורצתה להנשא וע"ז האריך כיון שהוחזקה באשת איש שהרי לובשת מלבושי נשים הצעיף א"כ אינה נאמנת לומר נתגרשתי אף שלא הוחזקה נשואה בפנינו אך כיון שרבות זונות מכסות פניהם בצעיף לא הוה חזקה אמנם יש שם אנשים שמכירין את בעלה שאמרה שנתגרשה שהוא הלך במלחמה זה שנתים והאריך מעלתו בזה. והנה כבר נשמע בין החיים הספק הלז ועיין בתשובת ספר יהושע שהוא והרב ממאטשיב נסתפקו בזה ופלפלו שם בזה. והנה לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת הך חזקה דאין אשה מעיזה מבואר באהע"ז סי' י"ז ס"א דעכשיו שהנשים חצופות לא מועיל חזקה זו וכן ראיתי בתשובת רדב"ז ח"ג שהאריך בזה ע"ש בסי'. אמנם הרא"ש סוף מסכת נדרים חידש סברא אחרת דכיון שתאסר כל ימיה כשאמרה נתגרשתי שהבעל לא יגרשה ותהי' באיסור כל ימיה ולזה לא חיישינן ומהימנא וא"כ אפילו בזה"ז הי' ראוי שתהא נאמנת. אמנם לכאורה יש לומר דבר חדש דכל דסמכינן בזמן הזה על חזקה דאין אשה מעיזה וא"כ הבעל אינו יכול להיות עמה בלי קידושין וא"כ מהראוי שוב לכפותו לתת לה גט אחר ואומרים לו כל שאין לך הפסד בדבר למה נצטרך לסמוך על חזקה ודלמא היא חצופה תן לה גט ותנשא בהיתר גמור ולא נצטרך לסמוך על חזקה שאין לך הפסד בזה וכעין דכתבו הרמב"ן והר"ן פ"ק דחולין דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה ע"ש ועיין בקידושין דף ס"ה גבי כופין ומבקשין וע"ש ברמב"ם והטעם הוא משום דכופין על מדת סדום דזה נהנה וזה לא חסר ע"ש ולפ"ז שוב לא שייך סברת הרא"ש דהא לא תהי' באיסור כל ימיה. ובזה מיושב מה דלא נקט בש"ס סברת הרא"ש הנ"ל משום דלא שייך סברת הרא"ש דהא לא סמכינן אחזקה דאין אשה מעיזה. איברא דזה דוקא בפניו אבל שלא בפניו כל דנאמנת שלא בפניו א"כ מטעם דאין אשה מעיזה שוב שייך סברת הרא"ש דהבעל אינו כאן שיגרשה ובזה י"ל מה דמהמנא שלא בפניו הוא ג"כ מטעם סברת הרא"ש דאז ממנ"פ דכל זמן שלא בא הבעל נאמנות מטעם סברת הרא"ש וכשיבא הבעל לא תוכל להעיז ויש לי להאריך בזה בסוגיא דיבמות דף קט"ז בתוס' ובמהרש"א שם אבל כעת אינם לפני. ובזה נפתחו לי שערי בינה במה דהקשו האחרונים בהא דפריך בכתובות דף כ"ב ומי אמר רבא הכי והא אמר רבא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כו' והרי רבא בעצמו פליג על רב המנונא ע"ש בנדרים דף צ"א דאמר דזימנין דתקיף לה מבעלה מעיזה וכבר כתבתי בזה במקום אחר ולפמ"ש כעת אתי שפיר דשם בנדרים דמיירי שאמרה לבעלה גרשתני ולא שייך סברת הרא"ש רק מטעם חזקה דאין אשה מעיזה אתינן עלה וע"ז פליג רבא אבל בכתובות שם מיירי שלא בפנינו שוב שייך סברת הרא"ש ג"כ ובודאי נאמנת ובפשיטות יש לומר דבכתובות הוה כעין ס"ס ריש ספק שמא אותן שאמרו נתגרשה הם מעידים באמת וגם יש עכ"פ ספק מטעם אין אשה מעיזה דלא אמר רק זימנין דתקיף לה מבעלה ואף דאפשר דלא הוה ס"ס גמור דהא הוה משם אחד או שאינו מתהפך מ"מ יותר מסתבר לומר דרבא מודה בזה ושפיר פריך הש"ס לרבא עוד יש לומר דהנה מה דהוצרך הרא"ש לחדש עוד סברא הוא עפמ"ש הארחות חיים דדוקא בשלא נתחזקה בא"א הוא דנאמנת אבל בנתחזקה בא"א אינה נאמנת לומר גרשתני והב"ש תמה עליו בריש סי' י"ז אמנם סברת הא"ח הוא דהוה חזקה נגד חזקה וחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לאו כלום הוא ולפ"ז יש לומר דלכך חידש הרא"ש עוד סברא אחת כדי שתהי' שתי חזקות נגד חזקה אחת. ומעתה יש לומר דרבא דפליג הוא דוקא בנתחזקה בא"א אבל בכתובות יש לומר דמיירי דלא נתחזקה בא"א רק עפ"י אותן תרי ותרי וכעין דכתבו התוס' לענין קידושין שם וא"כ שוב גם רבא מודה ודו"ק. עכ"פ יהיה איך שיהיה שוב מהראוי להאמינה כאן דיש עוד סברת הרא"ש הנ"ל וזה שייך אף בזה"ז אמנם נראה דבר חדש בנידון דידן דאינה נאמנות דכיון דהיא טוענת שנתגרשה מאותו איש שרבים יודעים שהוא במלחמה והרי באמרה מת במלחמה דאינה נאמנת דחיישינן דאמרה בדדמי דאמרה אפשר כ"ע אקטלו ואיהו לא אקטל א"כ לא שייך סברת הרא"ש דלא שייך שתאסר כל ימיה דכאן דאיהי סברה דמת במלחמה ובפרט במלחמה כבידה כזו וא"כ שוב לא שייך לסמוך על החזקה דהרבה נשים חצופות ומה גם שזו מצח אשה זונה הי' לה ודו"ק כ"ז כתבתי בלי עיון בספר: