במה שבא דין לפני תמול בשני אחים ר"נ ור"ש נ"י שר"ש היה לו מקום בבהכנ"ס ברחוב סיקטיסקע ור"ש נדחק למעות ורצו ליתן לו בעד המקום סך מאה ר"כ ואמר ר"נ שהוא יקנה אותו בעד ששים ר"כ על ד' שנים לחלוטין ואחר הד' שנים אם יהיה לו לר"ש מעות וירצה להחזיר לו הששים ר"כ אז מחויב ר"נ למכור לו ע"י צעסיאן מהקני'. והנה עברו כעשר שנים עם שנות המכירה לחלוטין והנה זה כשתי שנים אשר הבהכנ"ס הי' רעוע ובאו השרים וסתרו אותו לגמרי. וכעת העיר ד' רוח אנשי סיקטיסקא לחזור ולבנותו ולהיות כי הבעה"ב שהיה להם מקומות מכבר לא רצו לאבד זכותם ע"כ הסכימו הקאמיטע שאותם אנשים שלא היה להם מקומות מכבר יתנו בעד מקום בכותל מזרחית מאה ועשרים ר"כ ואותם אנשים שהי' להם מקומות יתנו מאה ועשרה ר"כ. והנה כעת טען ר"ש הרבה טענות נגד ר"נ א' שכאן לא הי' מכירה רק הלואה על משכון וא"כ כעת יחזיר לו מה שהשתמש בהמקום אחר כלות ד' שנים של הקנייה ועל הששים ר"כ שנתן לו אמר שא"צ להחזיר לו יען שהוא ברשות ר"נ לאחריות והביא דברי הש"ך בחו"מ סי' ש"מ ס"ק א' דשאל בית האונס הוה מכח השואל כיון דברשותו הוא ב' אף שהב"ד יחייבו לו שיחזיר הששים ר"כ וגם המאה ועשרה ר"כ ס"ה מאה ושבעים ר"כ מחוייב ר"נ להחזיר לו המקום כפי שהי' מקודם התנאי ביניהם או לא. ג' את"ל שאינו מחויב להחזיר איך יהיה אם ר"נ לא ירצה לשקע מעות עוד ור"ש יתן להקאמיטע המאה ועשרה ר"כ אם יש זכות לר"נ שישתמש בהמקום עד שיחזיר לו הששים ר"כ או דלמא כיון דהוא נתן מעות בעד המקום הוא שלו והלואה נשאר כשאר מלוה ע"פ. ור"נ משיב שזה היה קנין גמור לזמן וכמ"ש הסמ"ע סימן ר"ז ס"ק י"א לחלק בין מוכר לזמן ובין שאומר לו אימתי שארצה אביא מעות. וע"ז משיב ר"ש שהסמ"ע לא כיון רק באם נותן לו זמן ואחר כלות הזמן שוב אין לו ברירה לחזור מהמקח אבל בנ"ד שיש לר"ש בכל שנה כח לחזור אף שהיה לזמן הוה כא"ל כל אימתי שתרצה. וראיה לזה מהא דאמרו בב"מ דרבינא אכל בנכייתא ומדמי לה לשדה אחוזה והש"ס דחי דשם לאו הלואה היא ולמה לא מחלק דשדה אחוזה הוה לזמן וע"כ דאף שהיה לזמן לא אכפת לן כל שיש לו כח לחזור. והנה לפמ"ש הנ"ב מהד"ב חלק יו"ד סי' ע"ה לענין בתי ע"ח אין ראיה משם ודו"ק. אך בגוף הדין הנה באמת העיקר החילוק הוא כמ"ש המח"א הלכות ריבית סי' י"ג והחוות דעת והנתיבות סימן ר"ז שם שיש חילוק בין כשאמר לו ע"מ שתחזירם לי דאז כשמחזיר בעי קנין חדש או כשא"ל סתם לכשיהי' לי מעות תחזירם לי יעו"ש. והנה המח"א אין תחת ידי. ולפענ"ד ראיה ברורה לזה מהא דכתבו הריטב"א והרא"ש בסוכה לענין מעמ"ל דבעי קנין חדש וה"ה בזה וגם הסמ"ע הנ"ל מדמה למעמ"ל וגם מה שטען ר"ש דברשותו נאנס לפענ"ד אינו דכאן לא שייך אונס דהוה כמכת מדינה שהרי כל הבית נתרועע ונתקלקל ובמה יהיה באחריות ר"נ או ר"ש. אמנם לדינא נראה לפענ"ד לא כדברי זה ולא כדברי זה דהנה באמת זה ודאי דצדקו דברי ר"נ שהיה קנין גמור על ד' שנים אך לפי שהתנה עמו שאחר הד' שנים אם ירצה ר"ש שיחזיר לו המקום בעד ששים ר"כ אז מחויב ר"נ להחזיר לו הנה זה אין לו דין קנין הגוף רק קנין פירות דהנה הרמב"ם פכ"ג ממכירה ה"ד וכ"ה בטוש"ע חו"מ סימן רי"ב ס"ד כתב מה הפרש יש בין המוכר קרקע על זמן קצוב ובין המקנה אותה לפירות שהקונה לפירות א"י לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה כל זמנו הקצוב כמי שעושה הקונה קנין עולם לעולם. ולפ"ז נראה לי ברור דכאן שקנה המקום בבהכנ"ס הא ודאי כיון שר"ש התנה עמו שאם יחזיר לו המעות לאחר ד' שנים מחוייב להחזיר לו אח"כ המקום א"כ פשיטא שאחר כלות הד' שנים אינו רק ק"פ וא"י לשנות ולא להרוס ולבנות וא"כ שוב הוה רק קנין לזמן כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא דכל קנין שהוא רק לזמן אינו רק קנין פירות וכאן ודאי לא יוכל לשנות ולהרוס וא"כ לא הוה רק קנין פירות דהיינו השתמשות אבל גוף הקרקע הוא שייך לר"ש שהרי לא מכר לו רק ההשתמשות בבהכנ"ס וכיון שכן כל שנפל אזדא לי' כמו בשוכר הבית בסימן שי"ב סי"ז וע"כ אם היה קרקע מיוחדת ור"ש אינו מחוייב לתקן לו כל שנפל ושוב אינו חייב להחזיר לו הששים ר"כ שהרי כלתה כל ענין השתמשות שלו ואף אם היה רוצה ר"נ לחזור ולבנות לא היה יכול להשתמש אם ר"ש לא רצה כמבואר סימן שי"ב סי"ז הנ"ל וא"כ נשאר גוף זכות לר"ש שהרי הקרקע שלו וע"כ אינו יכול ר"נ לתבוע ממנו הששים ר"כ ואם ר"ש לא ירצה לתת להקאמיטע ור"נ יתן המאה ועשר ר"כ אז יש זכות לר"ש להחזיר לו המעות ואם ר"ש ירצה לתת להקאמיטע המעות אז אין לו לר"נ שום זכות עליו כנלפענ"ד. והנה ר"נ רצה לפקפק דבבהכנ"ס לא שייך קנין פירות דאין לו רק קנין פירות דאסור לשנות ולא שייך כאן לחלק בין קנין פירות לקנין הגוף והנה אף שא"צ לסתור זאת מ"מ ארשום קצת ראיה מדברי הט"ז סימן קצ"ב לענין חזקה במקום שכתב שהישיבה הוה כמו שביל של כרמים ואם נימא דבבהכנ"ס לא הוה רק קנין תשמיש פשיטא דבישיבה קני ועיין בסימן קס"ב ס"ז בהג"ה. ומצאתי בשו"ת שמן רוקח חלק או"ח סימן ב' שכתב דגם הראשון שהיה לו המקום אינו רק קנין פירות דהא אין בידו לשנות דשייך לטובי העיר ולפענ"ד ז"א דהא כלם ביחד בנו הבהכנ"ס וא"כ שוב שייך להם כל הקרקע של בהכנ"ס והרי כותבין הרשאה על קרקע בהכנ"ס אלמא שיש להם בגוף הקרקע ד' אמות וע"כ דכלם ביחד יש להם זכות בגוף הקרקע וא"כ שוב יש לר"ש גוף הקרקע והקונה ממנו אין לו רק קנין פירות כמ"ש וא"כ שוב יש לר"ש זכות בגוף הקרקע ודו"ק היטב: