שלום וכ"ט לכבוד הרבני המופלג מו"ה נפתלי יעקב נ"י מפרעמסלא:
מכתבו הגיעני תמול שלשום והנה מ"ש כי מכר א' השכר לערלית וקודם מכירה החתים את החבית בחותמו טריפוואקס וגם בשטר מכירה לא חתם שמו ואחר כתב השטר ורק שהוא לקח דראהן:
והנה מה שלא חתם שמו המק"ח סי' תמ"ח כתב שהשטר בטל ואני כתבתי בתשובה שנת תרט"ו והוא כתוב בדף הסמוך דיש להכשיר ע"ש טעמים. מיהו בלאו הכי שכירות קרקע נקנה בכסף לחוד כמבואר בחו"מ סי' קצ"ב ואף שהט"ז מפקפק שם מכל מקום אנן קי"ל כן וע' קצה"ח שם ומ"ש מעלתו כיון שהסמ"ע כתב הטעם כיון דהוא לזמן סמך דעתו אף בכסף לבד כיון שנתן כל דמי השכירות וא"כ כל שלא קבל רק דראהן אפשר דלא סמך דעתו הנה מצד ניחותא דמצוה וכדי שלא יעבור על ב"י ויפסד כל החמץ בודאי סמך דעתו על דראהן לבד אמנם מטעם שחתם החביות בחותמו ומעלתו מביא דברי הט"ז סי' תמ"ח שאוסר בזה והמק"ח מחמיר בזה והנוב"י רוצה להקל ואנן מה נעני אבתרייהו אמנם מפני שרוב המוכרי' נוהגים כן גם פה עירנו מטעם שמתיראים שלא ישתה ויפסיד כל היי"ש והשכר צריכין אנו לדחוק לישב מנהג העולם ואומר מטעם שכיון שהשטר כדינו ואם היה הולך העכו"ם להמשפט היה יכול לקרוע החתימ' כיון שמכר לו א"כ הוא שלו וכמ"ש הנוב"י ואף שיש לומר דגם העכו"ם יודע שאינו רק הערמה והשטר אינו שטר בדיניהם ומה גם שלא מונח הסטעמפעל מ"מ כיון שעכ"פ בדינינו היה המכירה קיימת וא"כ כל שבדינינו זכה העכו"ם ובזה יש זכות לישראל שלא יעבור על בל יראה כדינינו דנין לו וכדאמרו בב"ק דף קי"ג ואם כן הוה שטר כדינו כנלפענ"ד והנח להם לישראל כיון דבאמת המכירה אינו רק דרבנן ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי הם אמרו והם אמרו כנלפענ"ד:
והנה ב' תרומה ב' דר"ח אדר ראשון תרכ"ד היה אצלי הרב מו"ה נתן נ"י מקילקיב אב"ד דשם וכה הראני מ"ש הקצה"ח סי' קפ"ט לישב קושית המהרי"ט מהך דתיזיל ותיחד ותפתח ולמה לא נקנה החצר לתשמיש וע"כ דצריך קנין לזה ע"ש וכתב הקצות החשן דהתם חצר אין כאן מתנה אין כאן דעדיין הגט אינו שלה ע"ש וע"ז אמר הרב הנ"ל דלפי מה שכתב הקצות החושן בעצמו בסי' ר"ב לישב קושית הרמב"ן שהוכרחו דגט אינו נקנה באגב דאל"כ למה לא אקני באגב וכתב הוא דאגב ל"מ בגט דאכתי אגיד גביה דהגט אינו ברשותה ומקרי אגוד גביה ע"ש ולפ"ז אם נימא דהחצר נקנה לתשמיש שוב לא מקרי אגיד גביה דהא נקנה לה הגט ע"י שיש לה שימוש בקרקע וע"כ דלא נקנה בשימוש. והנה לא דבר נכונה דהרי קנין אגב הדין דהקרקע לא נקנה כלל להקונה רק דהמטלטלין נקנין אגב קרקע כמבואר בערכין דף כ"ט ברש"י ותוס' ע"ש בד"ה לא ידענא ואם כן במה נקנה לו השימוש דדוקא כשהשאיל לו המקום או שהפקיד אצלו נקנה לו השימוש אבל באגב לא נקנה וזה פשוט וברור:
אמנם בגוף דברי הקצות החושן עמדתי משתומם מאד דמה שכתב דמקרי אגיד גביה במחכ"ת כל שהקנה לו אגב קרקע והקרקע חוזר לבעליו רק דהמטלטלין נקנין אגב קרקע לא מקרי אגיד גבי' דהמטלטלין בכל מקום שהם הם של הקונה וע"כ לא מקרי אגיד גביה רק בגט בידה ומשיחה בידו שהמשיחה הוא של הבעל ועי"ז יכול לנתק הגט מקרי הגט אגיד גביה אבל כאן הקנין הוא אגב קרקע אבל הקרקע לא הקנה לו רק שיקנה המטלטלין והמטלטלין הם של הקונה ולא נקרא אגיד גביה והגט כלו שלה וא"י לנתק אצלו ע"י הקרקע דמתחלה לא הקנה לו הקרקע רק הגט אגב קרקע ועיין בערכין שם ומה שדחה הוא דבריו ע"פ דברת הקצוה"ח סי' ר' ס"ק ה' דבגט א"צ שתקנה האשה כלום ולכך מועיל גיטה וחצירה באין כאחד משא"כ לענין גוף השימוש שוב לא תקנה. הנה אף שדבריו נכונים אבל לפ"ז גוף קושית המהרי"ט לא קשה משם דהשימוש לא קנתה. ומה שכתב דדברי הקצה"ח דבגט ל"צ קני' מבוארין ברש"י עירובין דף צ"ב יפה אמר אבל כבר מבואר אצלי וזכורני שאמרתי בזה איזה כונה ואיני יודע מקומו כעת:
ודרך אגב אבאר מה שראיתי במכילתא פרשת בא על פסוק משכו וקחו לכם צאן אמר ר' ישמעאל מכאן לבהמה דקה שנקנית במשיכה והקשה הפ"י הא ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו אם משיכה מפורש מן התור' או כסף והרי כאן משיכה מפורש מן התור' אמרתי בזה דהנה בתשובת הרא"ש כלל ל"ה כתב רבינו אביגדור דמה דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון היינו לקיחה בדמים והמהר"ם בכ"ת בדף מ"ב הקשה מנ"ל זאת דלמא ולקחת היינו לקיחה ביד ואני אומר שמכאן יש ראיה לרבינו אביגדור שכן דרשו במכילתא משכו מי שיש לו צאן וקחו מי שאין לו צאן הרי דקיחה אקרי קנין וכן אמרו בריש קידושין דקיחה אקרי קנין דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני והנה רש"י מחולק עם תוס' אי בנכרי קונה כסף או משיכה לכך אמר משכו וקחו או בכסף או במשיכה ודו"ק היטב: