שנת תרפ"א
ענין הגנה שבסוכה, דהנה העוונות מתכפרין בר"ה ויוהכ"פ, וידוע לשון רש"י דכפרה היא לשון סילוק וקינוח, והיינו דמכל עבירה נברא מלאך משחית והוא עצמו הוא המייסר את האדם בסוד תיסרך רעתך, וכאמרם ז"ל כל העובר עבירה מלפפתו ומוליכתו לגיהנם, ולשון מלפפתו היינו שדבוקה בי, וכפרה שהיא סילוק וקינוח היינו שנתפרדה ממנו העבירה ואיננה עוד דבוקה בו, ומ"מ מציאות העבירה עדיין לא נעדרה לגמרי, ע"כ עדיין רודפין אחר האדם להכניס בו מחשבות רעות, וללכוד אותו בחרמן אף שהוא עומד בחוץ, וכעין הנחש שפיתה לחוה אף שעדיין יצה"ר לא ניתן בהם מ"מ הי' עומד מבחוץ ומפתה, ואיתא בספה"ק שהי' עומד מחוץ לגמרי, כן נמי הענין אחר הכפרה של יוהכ"פ, זולת ע"י תשובה שלימה מאהבה שזדנות נעשות כזכיות, אבל כל שאיננה תשובה שלימה ואפי' תשובה מיראה שנעשה כשגגות עדיין מציאות העבירה לא נעדרה שהרי אף השוגג צריך כפרה:
ולזה באה מצות סוכה שיהי' האדם מוטמן בסוכה שהיא כולה שמות הקדושים, וחל שם שמים על הסוכה, וממילא אין כחות החיצונים יכולין ליכנס שמה, וכענין שכתוב לא יגורך רע, וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור בדברי הזוה"ק דמאן דלאו הוא עיקרא ושורשא דישראל יפיק גרמי' מצילא דמהימנותא, שהכוונה על כחות הרעים ומלאכי משחית עכ"ד, ונראה שלא לבד שאינם יכולין לכנוס להסוכה אלא שאינם יכולין להביט כלל להסוכה, כי עיניהם טרוטות מחמת אור הגדול המאיר בסוכה, וא"כ איש שטמון בסוכה הוא מוסתר מעיניהם לגמרי, וכענין שאיתא בזוה"ק שמלאך המשחית נשאל אן הוא מארי חובך, והוא משיב אינני יודע, מחמת שניצל מידו ואיננו יודע אנה הוא, כך הוא הענין בהנטמן בסוכה, ואף שמרגיש שהוא נטמן בסוכה, מ"מ מאחר שאינו רואה אותו ואינו יכול לעשות לו מאומה, הוא כמו שאמר בלעם על יתרו כבמדרש פ' יתרו משל לצייד שהי' צד צפרים צד את הראשונה בא לצוד את השני' הלכה וישבה לה על איקונין של מלך עמד הצייד תוהא בה אמר לה אם אזרוק עליך אבן אני מתחייב בנפשי וכו' איני יודע מה אומר לך אלא למקום יפה ברחת ונמלטת, אך כל זה למי שהסוכה קולטתו, וכבר הגדנו שהסימן הוא אם מוצא קורת רוח בהסוכה ונהנה ממנה א"כ הוא דבוק בהסוכה, ובאם לאו איננו דבוק בה, כברש"י סנהדרין (נ"ח.) שבאינו נהנה איננו דבוק בו, וא"כ נחשב עדיין עומד מבחוץ, כי אפי' חיצוניותו בסוכה, פנימיותו איננו שמה, וממילא דעתו מבחוץ, ומקום שדעתו של אדם שם, נחשב כאלו גם גופו שם כדדייק לה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה ממשנה עירובין (מ"ט:) שביתתי בעיקרו, וכבר הזכרתיו, וזהו ענין ש"ס ע"ז מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, כי זהו בחינה טובה:
חג הסוכות, נראה דבר"ה ישראל זוכין לבחי' השכל שמשכנו בראש וביוהכ"פ אף לבחי' הנפש שמשכנו בלב, ובסוכות זוכין לשניהם יחדיו, שיהיו לאחדים דבוקים באביהן שבשמים, וזה ענין מצוות סוכה גמטריא הוי' אד', שם הוי' איננו מפאת מציאות העולם, אלא מורה על עצם מציאותו ית"ש, ואחת היא קודם שנברא העולם ואחר שנברא העולם, ואיתא בספה"ק דהא דעד שלא נברא העולם לא הי' אלא הוא ושמו לבד, היינו שם הוי' המורה על עצם מציאותו, אבל שם אד' הוא מורה על אדנות ואין מלך בלי עם, ע"כ שם זה נתחדש אחר בריאת העולם, ודוגמתו באדם הנשמה שהיא עצם פשוט עוד קודם שנברא הגוף, וע"כ איננה נטבעת בגוף, ואחת היא מציאותה אם היא בגוף או בלתי הגוף קודם ירידתה לגוף או אחר הסתלקותה מהגוף, והנשמה בגוף היא דוגמא בצד מה לשם הוי' בעולם, אבל הנפש היא נתלית בגוף, וממשיכה את הגוף אחר הנשמה, והנפש היא דוגמא בצד מה לשם אד' בעולם, וזאת משכנה בראש וזאת משכנה בלב, ובסוכות שזוכין לשניהם יחד, ע"כ זוכין למצות סוכה גמטריא שני השמות:
ויש לומר שזה ענין שני הניסוכים, ניסוך המים וניסוך היין, ניסוך המים הוא דוגמת הראש שבו המוח שהוא קר ולח הנקרא מים טהורים, משכן הנשמה, וניסוך היין הוא דוגמת הלב שבו חמימות הדם משכן הנפש, ויין טבעו לעורר חמימות הלב, והנה בכל השנה אין בה אלא ניסוך היין לבד לעורר דוגמתו בחי' הנפש, אלא בסוכות שזוכין לשניהם זוכין בו לשני הניסוכים:
ויש לומר דהיינו שבזוה"ק שסוכות הוא דוגמת הא דכתיב ביעקאע"ה ויעקב נסע סכותה, כי הנה יעקב כלול הוי ואיש תם יושב אוהלים, וע"כ הי' נצרך צירוף בכפלים לבן ועשו, וכאשר גמר את הצירוף משני אלה זכה למעלתו הגבוהה, ולרמז זה נסע סכותה [ויש בו רמז נפלא שלא נכתב לסוכות אלא סכותה אותיות סוכה ותיו באמצע רומז למדתו] וזהו שבפייט שחרית ליום ב' רגל גביר אחים וסע פעמים סכותה, ומארמי ושעיר בעדו סכותה:
ענין ניסוך המים בחג, הנה בזוה"ק ח"ג (רנ"ו.) מה תיבת נח לאגנא אוף הכי סוכה לאגנא עכ"ל, והנה תיבת נח היתה לאגנא מפני מים הזדונים, ומים הזדונים אלו היו נמשכים מפגם ברית, כאמרם ז"ל הם חטאו בגלגל העין שדומה למים לפיכך נדונו במים, ובאבן עזרא ומה נכבד דרש שדרשו שהשחיתו במים ודנם ה' במים, והרי זה בא ללמד דסוכה שהיא נמי לאגנא כמו תיבת נח היא נמי לאגנא מפני מים הזדונים הם כחות רעים ומלאכי משחית המסתעפין מפגם ברית רח"ל, שהם הרודפין אחר האדם להכניס בו הרהורים רעים ולבלבלו ולמשכו ברשתם, ואף שכבר נתכפר ביוהכ"פ כאמרם ז"ל עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל וברש"י כלומר על עריות מכפר, וכה"ג לובש ד' בגדי לבן לעומת ד' אותיות הוי', ובהקדמת תקה"ז לית מאן דמכפר על עריין אלא הוא, כבר הגדנו דכפרה היא רק סילוק ודחי' מגוף האדם, אבל עדיין הם במציאות אלא שעומדים מבחוץ, וכמו נחש דפיתה לחוה טרם שניתן יצה"ר לתוך לבם, אך בסוכות התגברות האהבה כמ"ש הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, ישראל זוכין לתשובה. מאהבה, ותשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, ע"כ שוב כל כחות החיצונים ומלאכי משחית כלא היו:
והנה הוא כעין תיבת נח מפני מים הזידונים, אך עוד יותר דשם המים הזדונים היו נשארים במציאות מחוץ לתיבה עכ"פ, אבל הגנה שבסוכה היא ביטול כחות הרעים לגמרי, ויש לומר עוד דמאחר שנהפכו לזכיות שוב מים הזדונים עצמן נהפכו למים טהורים וקדושים, ולא עוד אלא שזכו להתקרב ביותר כבעל תשובה דמשכין לי' בחילא יתיר שיהיו ראויין למזבח, וזהו ניסוך המים:
וממוצא הדברים יובן ענין שמחת בית השואבה שזו תכלית השמחה שנהפך הרע לטוב, שממים הזדונים עצמן נהפך לניסוך המים, והיא שמחה דשמחה, שכפרת עוונות לבד היא שמחה וכמו שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הכתוב תגלנה עצמות דכית, כי טהור מתרגם דכי וא"כ דכית פירושו טהרת, וכבמדרש ריש פ' תצוה שהי' אדם נכנס לשם מלא עוונות והי' מקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהי' יוצא צדיק עכ"ל, וזהו שמחה של מוצאי יוהכ"פ מכפרת עוונות, ומובן אשר בסוכות שמחמת תשובה מאהבה זדונית עצמן נעשו כזכיות, ולא עוד אלא שעוונות עצמן שהם מים הזדונים נהפכין ונעשה מהם ניסוך המים, עאכו"כ שהשמחה כפולה ומכופלת:
במדרש מאן דנקיט באיין בידו הוא נצח דינא, וכבר דקדקו בזה כל המפרשים שזה יתכן לומר אם הדיין מאחיזו הבאיין, אבל אם הבע"ד בעצמו אוחז באיין לרצונו שוב אין מזה ראי' של כלום:
ונראה דהנה במדרש דד' מינים שבלולב רומזים לראשי איברים שבאדם בפרט, ובכלל ישראל, ולהשי"ת, ובמקובלים שרומזים לד' אותיות הוי', והנה המצוה לאוחזם ביחד רמז לקיבוץ ראשי האיברים לעבודת השי"ת, וכמ"ש כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוכה, ובכלל ישראל לעשות אגודה אחת, וכן יחוד ד' אותיות, והנה עוונות הם המפרידים הן למעלה כמבואר בזוה"ק, והן למטה בהאדם עצמו שהעוונות רובצים על האיברים עד שהאדם אין בכחו לייחד את כל אבריו בכוונה ורצון אחד וכמ"ש (ישעי' נ"ז כ') והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, והמשל כים י"ל כי מים הם מתפרדין, וע"כ לשון מים היא לשון רבים ולא תמצא בלשון יחיד, וע"כ הים נגרש וקצתם דוחים את קצתם עד שגלי הים משמיעים קול הכאה זה על זה ועם תנועתם מגרשין מימיו רפש וטיט, וכענין זה הם הרשעים בכלל שאין בהם התאחדות באמת, וכן בפרט כל איש ואיש לעצמו הרצוניות דוחין ומבוהלים, וכמו שפרשנו מאמר המדרש בפסוק ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, מפוזר ומפורד כאדרת, כפל הלשון מפוזר ומפורד בכלל ובפרט, בכלל הם ענפין מתפרדין, ובפרט מפוזרין הרצוניות, וע"כ ישראל הלוקחים הד' מינים יחד, מורה היפיך מפוזר ומפורד שזה אי אפשר בעוד העוונות קיימין, א"כ זה עצמו מורה על ניצוח דינא:
בפייט מערבית ליל ב', פחים להצן להבה ושרב וסוכה תהי' לצל יומם מחורב, צלתה להגן מלהט ולסכות, הנה מפורש שמצוות סוכה מצלת מדין הגדול לעתיד, ונראה הטעם דאולמא מצוה זו מיתר המצוות, עפימ"ש מהר"ל דגיהנם הוא פסולת הבריאה, וע"כ מחמת העבירות שהן פסולת המעשים מצא מין את מינו עד שפסולת הבריאה מוצצת את פסולת האדם, וכענין כלי ינתנו לכובס, והנה אמרו ז"ל אאע"ה יושב על פתחו של גיהנם ואינו מניח לאדם מהול מישראל לירד חוץ מבא על הגוי' דלא מבשקר לי' ואותם שחטאו יותר מדאי נותנין עליהם ערלה מתינוקות שמתו קודם שנימולו:
וי"ל הענין דאאע"ה שנולד מטיפה פסולה ולא עוד אלא בימי נדתה ואעפי"כ הפך את כל אבריו לקדושה להיות מרכבה לשכינה, זכה מדה במדה שזכותו תעמוד לבניו להפוך הפסולת שבהן לטובה, עד שלא תהי' עוד השתוות בין הפסולת שבהם לגיהנם שהוא פסולת הבריאה, זולת מי שאינו נימול שהערלה בעצמה היא פסולת, כבמדרש פ' לך אין בך פסולת אלא צפורן של אצבע קטנה העבר אותה ובטל המום, ממילא מי שלא נימול שוב יש לו השתוות עם הגיהנם, נמצא מצא מין את מינו, וכן נמי אותם שחטאו יותר מדאי שאי אפשר להפוך הפסולת שלהם, העצה שיהי' להם תיקון ע"י גיהנם ע"י שניתן בהם ערלות התינוקות כנ"ל:
ובזה יובן מה שהי' גדול כל כך כחו של אברהם אבינו לגייר גיורים שנולדו מטפה טמאה, שכמו שהי' מהפך את גופו של עצמו לקדושה כנ"ל, כן הי' יכול להפוך את גופות של הגרים, והנה בזוה"ק ח"א (ק"ב:) והשענו תחת העץ בגין קב"ה הוה אמר דאיהו אילנא דחיי לכלא ובגין כך והשענו תחת העץ ולא תחת ע"ז, כד חב אדם בעץ הדטו"ר חב דכתיב ומעץ הדטו"ר וגו' מה כתיב ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו' וכד אתא אברהם באילנא אחרא אתקין עלמא דאיהו אילנא דחיי ואודע מהימנותא לכל בני עלמא, והנה משמע שזה הי' ראשית המעשה לקבל הגרים, היפוך עץ הדטו"ר שנתערבו חלקי הרע באדם, ועץ החיים מהפך שיהי' כולו חיים, וע"כ האוכל ממנו חי לעולם, ואברהם תחילה הי' משפיע בהם מעץ החיים שבזה הי' מהפך גופם הטמא לטהור ונעשו כלים לקבל הגרות:
והנה במדרש דבזכות והשענו תחת העץ זכו ישראל למצות סוכה, ומשמע דסוכה נמי כה"ג היא שמהפכת את כל חלקי הרע שבאדם לטוב, והענין יש לומר דמצוות סוכה שהיא כוללת כל חלקי האדם שכל איבריו אפי' הפחותים נכללים בסוכה, ואפי' בעת השינה שלא נשאר באדם אלא קיסטא דחיותא, א"כ אף הפסולת שבאדם פושטת צורה ולובשת צורה אחרת, ומהפך הכל לטוב וכענין והשענו תחת העץ, ויש לומר דאפי' עבירות שעדיין לא נתכפרו לגמרי, מ"מ כיוון דאינתקא למצותי' איננו עוד נחשב כמין פסולת הגיהנם, וע"כ ניצול מדינה של גיהנם:
ויש לומר עוד לדברי רז"ל אין גיהנם לעת"ל אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, והיינו שהשמש בעצמה אין לה פסולת אלא מחמת הנרתיק שלה פעמים שמלהטת טובים ורעים, אבל כשמוציאה מנרתיקה נשארה בעצם טהרתה, וע"כ צדיקים מתרפאין בה, ושוב אינה סובלת את הרשעים וע"כ רשעים נידונין בה, והוא כדמיון טרוטי עינים המסתכלין בשמש שמסמא את עיניהם, אבל זה שמחמת מצוות סוכה אינתק למצוותי' שוב יכול לסבול את טהרת השמש וממילא נתרפא בה: