שנת תרע"א
בפירש"י אחרי י"ח ב' אני ה' אלקיכם אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה' אלקיך וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזירותי, ע"כ, אין הפי' מעתה מחוייבין אתם לקבל גזירותי, אלא מעתה יכולין אתם לקבל גזירותי והבן:
אחרי מות שני בני אהרן וגו' דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא וגו', נראה דכוונת נדב ואבוהו היתה שהתקשרו באהבה עזה עד מאד אף שידעו מראש שלא יהי' ביכלתם לסבול ותפרד נפשם מעל גויתם, אך חשבו שבזה יעוררו מלמעלה רצון ואהבת ה' לעמו ישראל למעלה מן הטעם, כמו שהם התקשרו באהבה עד למעלה מהטעם, כי אין הטעם והשכל נותן לאדם, שברצונו יסכים שתפרד נפשו מעל גויתו, והוא רק מחמת גודל אהבה שהתגברה למעלה מכל גבול וחק אנושי, וזה יעורר גם למעלה אהבת ה' לעמו ישראל למעלה מהטעם רק מחמת עצם מהות ישראל שהם בנים למקום יהי' נרצים אעפ"י שהם בלתי ראוין ח"ו, ובזה יהי' קיום נצחי שכמים פנים אל פנים יתעורר בכל עת גם אהבת ישראל לאביהן שבשמים למעלה מכל גדר וגבול, ושוב זו האהבה תעורר למעלה וחוזר חלילה, ובכן יתמיד השראת השכינה בישראל לעולמי עד, וחשבו זה לחינוך נכון וטוב להמשכן:
אך החטיאו המטרה כי לא נכון לעורר למעלה אהבה רבה כזו בעוד שלא נתבטלו עדיין חלק הרע, כי אז גם החיצוניות יכול להדבק כי מחמת גודל האהבה והשמחה סובלין גם המתנגד כמ"ש הרב בכוונת המקוה ויהי' ביכולת החצונים לדבק וליניק מהקדושה, וזהו האש זרה שהקריבו והבן:
וזהו הציווי לאהרן שאל יבוא בכל עת אל קה"ק שבזה מעורר האהבה מנקודה הפנימית, רק ביוה"כ שע"י הצום והוידוין והתשובה נתרחקו החיצונים וכמ"ש בזוה"ק בפסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות, או הוא זמן להפתח אהבה רבה כנ"ל ואז נכנס לקה"ק, ועל זה ג"כ מורה ההגרלה שכל גורל הוא למעלה מהטעם ונחעורר בחירת ישראל שהוא למעלה מהטעם וכמ"ש בזה במק"א:
ועפ"י דברים האלה יובן שבתפילתנו בשבת אנו מתפללין על הרצון רצה נא במנוחתנו, ובקידוש אנו אומרים בשבת ורצה בנו, כי בשבת כלהו ערקין ואתעברו מינה, ע"כ אז יכול לפתוח בצד מה שער הרצון שכל רצון הוא למעלה מהטעם כי אין טעם לרצון: