אחר שהתפללו מוציאים ס"ת וצריך לנהוג בו כבוד הרבה ויביט בו משעה שמוציאין אותו מהארון עד שמניחין אותו במקומו ואל ידבר דברים ושיחה בטלה או יעסוק בצרכי עניניו כי זה היא ביזוי התורה. וצריך לחבקו ולנשקו ולכוף ראשו לפניו כאגמון כי הוא העד לכל באי עולם כדאמרינן במ' ע"א פ"ק לע"ל הקב"ה מביא ס"ת בחיקו ואומר כל מי שעסק בזה יבא ויטול שכרו וכו' ובזכות התורה יש לנו קיום והעמדה בגלות המר הזה בין העכו"ם וקיום כל העולם כולו בכלל הוא בזכות התורה כד"א אם לא בריתי ולילה וגו' שהיא התורה שנאמר בה והגית בה יומם ולילה ונאמר אלה דברי הברית וכשפותחין אותו לפני העם יכרע וישתחוה לפניו כעבד לפני אדוניו ויודה לאדון הכל שבחר בנו מכל האומות וזכנו בתורתו התמימה ואומר וזאת התורה וכו'. ויתחנן כפי כחו שעת רצון היא שמתגברים הרחמים בעולם וכשהחזן מתחיל לקרות יהיו אזני כל העם אל הס"ת ומצוה מן המובחר שיהי' ביד כל א' חומש ויבינו בו מלה במלה לכל דבר שהחזן קורא ובזה לא יפנה מחשבתו לשום דבר אחר בעולם כי הוא עון פלילי לדבר בעוד שהחזן קורא בספר תורת האלהים ואפילו בד"ת אחרים אין ראוי כ"א לשמוע את הדברים אשר יוצאין מפי הקורא ולכוין בהם כפי יכולתו והמשנה מזה עובר משום כי דבר ה' בזה ח"ו ועתיד ליתן את הדין ה' יצילנו וגם צריך שלא יסיחו דעתם מהקריאה כדי שיענו אמן אחר המברכים על קריאתה ואחר ברכו עונה ברוך ה' המברך ועולה להם כאלו הם ברכו הברכה עצמה ולהשלים חשבון הק' ברכות כאחז"ל בשבת שאין אדם יכול להשלים הברכות מפני מיעוט הברכות של תפלה שמחסרי' י"ב בכל תפלה שהם ל"ו ברכות ישלים אותם בכוונת ברכות העולין לקרוא בתורה ויענה אחריהם אמן ובברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ומדאנו רואין שעולה לו לחשבון ק' ברכות נראה שהכוונה בהם טובה עד מאד ואין ראוי להסיח דעתו מהם כלל ועיקר:
ואין ראוי להקל בדבר כלל ואפילו מי שקרא הפרשה ועבר עליה כמה פעמים ואפילו הוא ת"ח ואפילו שהוא עוסק בד"ת ראוי לו לבטל בעוד שהחזן קורא בס"ת שהוא כתוב כהלכתו וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ואין לנו בעולם הזה ובבא כ"א אותם הדברים שכתובים בו והם קיימים וחזקים לעולמי עד מהם ובהם משתלשלים כל העולמות כולם והם קיום והעמדה לכל כללות הבריאה כולה והיא כלל לכל התורות וכל החכמות ואין שום דבר בעולם חוץ ממנה שלא תמצא בה ולא דבר רק הוא ואם רק הוא ממנו מקוצר דעתנו וממיעוט השגתנו שאין אנו מבינים ספורי אמריה ורמזי דקדוקיה הנחמדים מזהב ומפז רב וכל בעל נפש ראוי לו להשגיח בזה ולכבדה בכל האפשרות ואל יחלל אותה בפני עמי הארץ הקלים שבראותם את בעלי תורה עוסקים בעניניהם ולמודם ומניחים שמיעתה ואין חוששים לכבוד ס"ת הפתוח לעיני הכל מהבילים הם בעיניהם גם הם דברי הדת והדין ועוסקים גם הם בהבליהם ובשיחת חולין ואינם חוששים לשמוע ונמצא גורם חילול גדול ח"ו ואמרו ז"ל כל המחלל את התורה וכו': לכן צריך כל אדם להשתדל לשמוע ולהקשיב באזניו פקוחות כמו ששומע פתגם המלך הבא עלינו מחדש כאשר אמרו חז"ל אשר אנכי מצוך היום יהיו חביבין בעיניך כאלו היום נתנו חדשים לפניך ולא תקוץ משמיעתם וכן אמרו שמוע תשמע אם שמוע בישן תשמע בחדש ומה לנו כי אם לרא"ש ית' וית' והרי ידענו שחפצו ורצונו הוא שיהיו אזנינו אל ס"ת וצא ולמד מפרשת הקהל שאפילו הטף היו מביאים לשמוע אע"פ שאין בהם דעת והבחנה כדי שיקבלו שכר מפני קדוש ה' וקדוש התורה שבענין הזה מתקדש בעיני כל העם ובעיני הקב"ה:
וכן צריך להשתדל להזהיר את העם אשר עומדים אצלו וקרובים אליו וסרים אל משמעתו שלא ידברו ולא יעסקו בשום ענין ודבר כ"א לשמוע את דבר ה' והעושה כן אשריו ואשרי חלקו זוכה ומזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ועליו נא' כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. וראיתי קצת אנשי מעשה שנוהגים לעמוד ולזקוף בעת קריאת התורה ומנהג טוב וכשר הוא מה טוב חלקם בחיים ומה נעים גורלם כי ודאי בעת כזאת צריך להיות נרתע ירא וזחיל כעת שניתנה תורה לישראל בהר סיני כי לא מעט היות ס"ת חוץ ממקומו פתוח לעיני הכל וקורים בו דברים שבהם נבראו שמים וארץ ומקיימים אותם והם חמדת גנזיו של אלהינו ית' וית' שודאי הי' צריך האדם להיות עומד וכפוף ראשו כאגמון שומע ומקבל כל דבר וענין ואע"פ שכבר ניתן רשות מימות רבן גמליאל הזקן ללמוד תורה בישיבה היינו עיקר הלמוד שהוא המשא והמתן שאז צריך האדם להיות מעיין ומתבונן דקות הענינים וצריך שכל רחב ודעת פנוי והלואי שישב ויסב ויכול להבין הדבר כאשר הוא אבל בענין לימוד זו שאינה אלא שמיעה לפי שעה והוא בציבור ובס"ת כשר כהלכתו ראוי הי' לעשות כזה וכזה לכבודו אלא שראו חכמי הדור שא"א להתקיים תקנה זו ולא תתפשט בצבור מפני כמה חולים וחלשים ואם זה יעמוד וזה ישב לא יוכר הענין ויצא דופי לאלו ולאלו ולכן הניחו הדבר כאשר הוא ויהיו כולם יושבים ושומעים. אבל יחיד בעם שנותן אל לבו לכבד ס"ת וליקר דבר ה' בעיניו ועומד על רגליו ודאי שכרו גדול ובעל הגמול ישלם לו פעלו משלם ותהי משכורתו שלמה בעוה"ז ובבא ואין ראוי למחות בו ולמנוע ממנו המצות אדרבא נהדר אותה בעיניו ולהחזיק בה וראוי האיש הזה לכל יקר וכבוד שאלמלא לא היתה נפשו טהורה וזכה לא הי' מתעורר על זה וכן לכל מחזיק באיזו מצוה שאינה הדורה כל כך בעיני העם והוא מתעורר להחזיק בה ראוי להשגיח בו.
ובין גברא לגברא התירו חז"ל לצאת מב"ה וזה מדוחק גדול ומתוך אונס שהרי אמרו כל היוצא מתוך קדיש ומתוך קדושה כי דבר ה' בזה ומאי שנא גבי ס"ת כיון שעדיין לא נשלם הסדר והחיוב מקריאת האנשים הצריכים לקרות וס"ת פתוח מ"מ אלא שלא רצו להטריח העם מן הטעם שכתבנו למעלה כי לא דברו דבריהם כי אם במקום שיכולים כל העם לקיים אבל הבעל נפש שיכול לעמוד על נפשו ודעתו להכניע יצרו הרע לעמוד בב"ה מראש ועד סוף למה יצא ויכנס ואין כבוד לתורה אא"כ יהי' מתוך הכרח ואונס גמור וניכר או צרכי רבים או פקוח נפש שאז ראוי לו לצאת ואין לו לעמוד. ומה שהתירו זלה"ה לצאת בין גברא לגברא נ"ל שבעל תורה יכול לעסוק בלמודו באותה שעה ואפי' שמסיח דעתו ממה ששמע אין לו לחוש כיון שלמוד תורה היא ובלבד שיכוין להשלים כשיחזור הקורא לקרות ולא יטרד מלמודו כי לא ידחה זה מפני זה כי כבוד ס"ת גדול במאד מאד: אחר שהשלימו לקרות הסדר ואומר קדיש צריך לענות אמן יהא שמיה רבא בכוונה גדולה אחר שהוא על קריאת התורה וכמו שאמרו על אמן יהא שמיה רבא דאגדתה מתקיים עלמא וזה לא שנא כיון שבא על תקון רבנן דקריאת התורה. אחר הקדיש עולה המפטיר וראוי לכוין בברכותיו בין בברכות שלפניה בין בשל אחריה כי כולם עולין לו לסך הק' ברכות ועוד שברכות ההפטרה הם ענין גדול שאנו מתפללים על מלכות בית דוד ועל העבודה וגאולת ישראל שתתגלה ב"ב וראוי הי' כל אדם לכך אלא שהמפטיר שליח כולנו והוא מברך על ידינו וצריכין אנו לשמוע אליו ולכוין ולענות אמן ומזה הטעם עולין ברכותיו לכולנו וע"ז הטעם לא הי' ראוי להפטיר כ"א א' מגדולי הקהל שדבריו נשמעים: ולא ידעתי מאין הוציאו המנהג הזה שמפטירים הקטנים ופחותי הקהל. ואל אלהים יודע כי רע עלי המעשה נהגתי הרבה ימים ושנים ליקח ההפטרות ולומר אותם אני בעצמי לקנאת הדבר הרע בעיני ועוד היום אני משתדל ע"ז כל מה שבא בידי לעשות והיא מצוה רבה למעיין בה שמחבר תורה עם נביאים ואומר עליהם ז' ברכות כז' ברכות של חתן וכלה ולא דבר רק הוא:
וצריך שיאמר הברכות בנחת מלה במלה ובקול רם כדי שיענו כל העם אמן וגם ההפטרה היא ראוי שיאמר אותה המפטיר לבדו וכל העם ישמעו עניניה כי רובם תוכחות אלא שנהגו העולם לקרות כל א' בספרו עם המפטיר ואין קול המפטיר נשמע ואינו מנהג הגון מן הטעם שכתבתי: אחר כך יברך החזן למלך המולך עלינו ואפי' יהי' מא"ה כיון שאנו עומדים תחת רשותו וממשלתו צריכין אנו להתפלל עליו כי בשלומו יהי' לנו שלום וכן היא מצות עשה מדברי קבלה שכן כתיב בירמיה ודרשו את שלום העיר אשר וגו' כי בשלומה יהי' לכם שלום ויענו כל העם אמן: אחר כך יברך לכל הקהל גדולים וקטנים שהקב"ה ירחם עליהם ויצילם מכל צרה וצוקה ויתן ביניהם אהבה ואחוה שלום ורעות כו':
אחר כך יחזירו ס"ת למקומו ויאמרו מזמור הבו לה' וגו' שהוא שיר של כבוד למלך הכבוד ויש בו ח"י אזכרו' ומוסיפין עליו שאו שערים ראשיכם שאותם פסוקים נאמרו כשהכניסו הארון לבית קדשי הקדשים וכן אומרים אותם בשעת כניסת ס"ת למקומו ויאמרו אותם בנחת וזמרה: