פסקי הרא"ש על ברכות ט׳:ג׳

אמר רב יהודה אמר רב ד' צריכים להודות יורדי הים באניות והולכי מדבריות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא יורדי הים דכתיב יורדי הים באניות וגו' וכתיב וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם וכתיב יודו לה' חסדו וגו' הולכי מדברות דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו וגו' וידריכם בדרך ישרה וגו' וכתיב יודו לה' חסדו וגו' מי שהיה חולה ונתרפא דכתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו' ישלח דברו וירפאם וגו' וכתיב יודו לה' חסדו וגו' מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא דכתיב יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל וגו' יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק וכתיב יודו לה' חסדו וגו' מאי מברך א"ר יהודה אמר רב ברוך גומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב אמר אביי וצריך לאודויי באנפי עשרה שנאמר וירוממוהו בקהל עם א"ר הונא והוא דאיכא תרי רבנן בהדייהו דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו מתקיף לה רב אשי ואימא בי עשרה ותרי רבנן קשיא וכיון דלא איפשטא לן עבדינן לחומרא ובעינן תרווייהו ורב אלפס ז"ל לא כתב כן ונהגו באשכנז ובצרפת שאין מברכין ברכת הגומל כשהולכים מעיר לעיר דסבירא להו שלא הצריכו להודות אלא הולכי מדבריות דשכיחי ביה חיות ולסטים והא דאמרינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך בלבד שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על נפשו אבל ברכת הגומל במקום תודה נתקנה וכן כתב ה"ר יוסף ז"ל דוקא חולה שנפל למטה אבל אם חש בראשו או במעיו א"צ לברך אבל בערווך משמע אפי' חש בראשו ובמעיו: רב יהודה חלש ואתפח על לגביה רב הונא חנא בגדתאה ורבנן אמרו ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי כגון שהיה באותה ברכה שם ומלכות כגון דאמרי בריך רחמנא מלכא דעלמא כדשנינן לעיל (ברכות דף מ:) גבי בנימין רעיא כריך ריפתא והאמר אביי צריך לאודויי באנפי עשרה דהוו בי עשרה הא לאו איהו קמודי לא צריכא דעני בתרייהו אמן: