ומילי במילי לא מקנו והאמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואין חוזר בשדה ואע"ג דאמר לעיל (בבא בתרא דף מ.) דסתם קנין לכתיבה בשטר עומד וזכו בשדה זו משמע בקנין סודר אפ"ה מצי למיהדר ביה דהא דסתם קנין לכתיבה עומד היינו דכל כמה דלא הדר ביה לא בעי לאימלוכי ביה ואע"ג דלא אמר כתובו אבל אם מיחה בידם שלא לכתוב לא יכתבו חובתו בעל כרחו וא"ת ומה חובה יש לו בדבר אם שטר מתנה הוא אין מפסיד כלום דאין עליו אחריות ומצוה לכתוב כדי שלא יכפור הנותן ואם מכר הוא נמי אינו מפסיד דאי משום אחריות אפילו בלא שטר נמי דאמר בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מא:) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואי טעין לוה ואומר לא ימצא העדים בכל פעם לגבות על ידם ממשעבדי וע"י השטר יגבה בכל עת כ"ש שאין לשמוע לו כיון דמן הדין גבי ממשעבדי וכוונת המוכר להפקיע דינו אנן מחויבין לרדוף אחר הצדק שלא יפיק זממו לעוות הדין וי"ל דמשום דאית ליה טענה לנותן ולמוכר דאית ליה קלא לשטר יותר מלקנין ולא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה משום דזיילי ניכסיה ולא יוכל לא למכור ולא ללוות שסבורין העולם שכל נכסיו משועבדים ואע"פ שגם הלוקח יכול לחזור בו ולומר אדעתא דלא כתבו לי שטר לא זבני מיהו גם המוכר יכול לחזור בשטר או יקבלנו הלוקח בלא שטר. ור"ת פי' דבשטר מתנה דוקא איירי דלא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה כדפרישית אבל בשטר מכר כשזכו לו בשדה מסתמא ד אדעתא דלכתבו ליה שטרא זכו ליה ואין יכול לחזור בו. ואין דבריו מובנים לי דהא דקאמר מסתמא אדעתא דלכתבו ליה שטרא זכו האי מסתמא לא עדיף מתנאי גמור ואפילו אמר בפירוש על מנת שתכתבו לו את השטר מצי למיהדר ביה: ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה יש מקשין אמאי חוזר בזה ובזה יכתבו השטר בעל כרחו ויתקיים המקח מידי דהוה אשאר תנאים דעלמא דאילו אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז לא מצי למיהדר ביה ולומר לא תתנו לו ולא יתקיים המקח אלא בעל כרחו יתנו לו ויתקיים המקח למפרע דקי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ומתרצין דשאני הכא שהתנאי זה הוא חובתו ואינם יכולים לכתוב חובתו בלא רשותו הוא עשאן שלוחין לכתוב השטר והוא יכול לבטל השליחות. ולי נראה דאפילו אמר זכו בשדה זו לפלוני על מנת שתתנו לו מאתים זוז יכול הוא לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן יקיימו התנאי בעל כרחו ויתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא פטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידיה רמיא לאתנויי ולא על המוכר ואמר בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סו.) דתנאי כזה לאו תנאי הוא אלא פטומי מילי בעלמא הוא הלכך לטובת הלוקח לאו תנאי הוא ויכול המוכר לבטל התנאי והמעשה בטל ממילא ואין לומר כיון דלאו תנאי הוא אם כן המעשה קיים ואפילו לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל: