אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב וה"מ דקייצי דמיה. היה נראה לפרש דחייב משום דחשיב כשואל כדאמרינן במציעא בפרק האומנין דף פא. אהא דאמר רב חסדא לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור. איבעיא להו פטור משואל וחייב כשומר שכר או דלמא שומר שכר נמי לא הוי אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה ממנה. ותניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן ע"מ לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אתן לך דמיהן ואם לאו אתן לך כפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב בחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר ומדמייתי מינה סייעתא לההיא דהחזירה אחר ימי שאילתה משמע הא דקתני נאנסו בהליכה חייב הוי מטעם שואל וא"כ מילתיה דשמואל נמי מחמת שואל הוא כשנאנס דהא מההיא ברייתא מייתי סייעתא בנדרים לדשמואל. ומיהו רש"י פי' בההיא דהשוכר את האומנין נאנסו בהליכה חייב משום דחשיב כלוקח ומ"מ מייתי שפיר ראיה להא דאמימר דכי היכי דחשיב ליה בברייתא נושא שכר בשעת חזרה אע"פ שבטל המקח משום שהיה עד הנה כלוקח הכי נמי שואל לאחר שכלו ימי שאילתה אית לן לאחשוביה שומר שכר כיון שנהנה בשאלה עד עכשיו וכן נראה טעמא דשמואל דחשיב ליה בנדרים הנאת לוקח דודאי יקחנה דאיירי בזבינא חריפא כדאיתא התם וכן נראה לדקדק מההוא עובדא דלקמן דאייתי קרא לפום נהרא ומסיק דאין אדם מקדיש דבר שאין שלו ובשלמא אי הוי לוקח משום הכי הוי דבר שאין שלו אלא אי שואל הוי אמאי אין משאיל יכול להקדיש אטו אין משאיל יכול להקדיש מה שהוא שאול ביד אחרים מ"ש משוכר דאמר בערכין בפרק האומר משקלי עלי (ערכין דף כא.) המשכיר בית לחבירו והקדישו משכיר הבית קדוש. ואין לומר האי עובדא דלקמן דשקלי קרא לא ע"מ לבקר נטלו אלא ע"מ לקנות לגמרי א"כ מה מייתי האי עובדא על מילתיה דשמואל אלא ודאי לבקר נטלו ואם לא יכשר בעיניהם יחזירו לו הלכך נראה דלוקח הוי: ההוא גברא דאייתי קרא לפום נהרא אתו כולי עלמא שקיל קרא קרא אמר ליהוויין מקודשות לשמים אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וה"מ דקייצי דמייהו אבל לא קייצי דמייהו ברשותיה קיימי וקדשי: