גמרא עד כאן לא פליגי אלא בגט וכו' מ"ט דאמר רבא דגט ביבמה מהני פי' דכיון דאמר קרא דלא ליהני כדאיתא בקדושין למה אמרו חכמים דלהכי פסולה ולצרותיה עליו ועל האחי' ופרקי משום דמהני בעלמא דאי אמרת ל"ל דאמור הכי רבנן שלא יאמרו דגט בעלמא לא מהני להוציא לשוק דהא ודאי זיל קרי בי רב הוא שהאשה יוצאה בגט אבל לא פשיטא להו דגט ביבמה לא מהני לפסול מיהת וכיון דחזו גט אינו פוסלה אמרי דה"ה לחליצה דאינן לא ידעי דרשא וכיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ואתי למבעל אחר חליצ' דקם בלא יבנה מדאורייתא:
מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה והכי פי' להצריכה גט ולפוסלה על כל האחין ולאסור צרותיה גם עליו כאלו בעל משום דמהני בעלמא דאי אמרת וכו' וליכא למימר דאמר דלהני הכי כדי שלא יאמרו דלא מהני בעלמא דהא ודאי אע"ג דקדושי כסף ושטר מדרשא הוא דאתיין מ"מ מפרסמו וידעו משום מעשים בכל יום מה שאין כן ביבמה דלא שכיחא ולא מפרסמו כולי האי:
ואתי למבעל אחר ביאה פי' אתי למבעל צרתה אחר ביאה דקם עלייהו בלא יבנה דאלו בדידה גופא ליכא טיעותא לבעל אחר יבום:
ומ"ט אמור רבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום פרש"י ז"ל יש אחרי' זיק' קיימת להצריכ' חליצ' כדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי מאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה ולישנ' דיש אחריה כלום לא אתי שפיר לה"פ דאהי לישנא משמע שתופס ד"א אחרי הביאה וכדאמרי האי לישנא בכוליה פרקין אלא כך יש להוסיף עוד דבר מדאמור רבנן שהיא צריכה חליצה כדתנינן בהדיא וכדפרש"י ז"ל אמור נמי שתופס אחריה גט או מאמר בשלישית וכדתניא לקמן דאפילו ר"ג מודה שיש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט ואע"ג דאכתי לא אדכרוה לההיא בריתא בגמ' מ"מ מידע הוו ידעי לה ודאי:
ומהדרי דבביאה אחר גט גזרו משום ביאה אחר חליצה פי' דכיון דהוו חזו דביאה אחר גט ביאה מעולה היא ולא נפסלה כלל משום גט דמעיק' אמרי דה"ה לביאה שלאחר חליצה שהיא מותרת דהא גט להוציא וחלוצה להוציא ואתו למבעל אחר חליצה דקם ליה בלא יבנה מדאוריתא וא"ת משום גזירה זו דיינו שנפסל הביאה להצריך עמה חליצה ומה לנו לגזור עוד שיהא אחר הביאה כלום י"ל שרצו לגזור גזירות הרבה על ביאה זו לברר פסולה דלא ליתו למיטעי בביאה אחר חליצה:
ואי ביאה אחר חליצה מאמר היא פי' ב' יבמות או בב' יבמין ויבמה א' גזירה אטו ביאה אחר ביאה בב' יבמות וקים ליה בלא יבנה. מ"ט אמור רבנן דחליצה פסולה פי' הביאה אחר גט אפילו דנפשה או אחר מאמר דצרתה אין לאחריה כלום דאי הדר ועבד אז מאמר כמאן דליתיה דמי:
אמרינן מאי ליגזור נגזור חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הני תחלוץ ותזיל רש"י ז"ל פי' בניחותא מאי איפכת לן כל ימיה תחלוץ ותזיל ואין בו אלא טורח ב"ד ולא מחוור חדא דהא איכא למיחש שאם חולצת מתייבמת ועוד דכי האי לישנא לא איתמור בשום דוכתא אלא בתמיה ולפי זה הל"ל תחלוץ ומה בכך. לכך פירשוה בתמיה וכי כל ימיה תחלוץ ותזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי צריך דבשלמא לגזור שלא יבא לבעול אחר ביא' או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצות אין לחוש כלל:
ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה פי' שאם אין אנו פוסלים חליצה שלאחר מאמר יבאו להכשיר חליצה אחר ביאה פי' ויאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:
לגזור חליצה וכו' אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעינן גט למאמרו ה"נ בביאה אחר חליצה וצריכי גט לביאתו וא"ת והא בביאה פסול' דלעיל דהיינו ביאה אחר חליצה דסגי לה בגט מדאורית' והצריכוה חליצה משום גזירה לא סמכוה לזה עד שגזרו ג"כ שיהא אחריה כלום. ה"נ ליעבדו הכי שיהא אחר חליצה כלום וי"ל דחששא דלעיל חשש' גדולה דאיסור מרובה דאי אתו למבעל אחר ביאה או אחר חליצה שוב אין תקנה לאותו איסו' לשעבר ולכך הזכירהו בגזירתם. אבל הבא פי' יבאו לפטור יבמה כנוסה בחליצ' לחוד אין כאן איסור עדיין והרי יש לו תקנה משום להצריכה גט וא"כ דיינו במה שהוצרכו גט לחליצה:
אמר רבא מ"ט דר"ג פי' דאילו טעמא דרבנן טעמא דמסתבר הוא דכיון דעדיין זיקתא קיימת שיחול בה מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ור"ג צריך טעמא: