אלא הא דתנן כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן וכו'. ותמיהא לי ומאי קא קשיא ליה מכוי, דילמא לא רבי אלעזר ולא רבנן אלא רבי יוסי דאית ליה (לקמן חולין פ, א) כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה, ומשום הכי אין שוחטין ואם שחט אין מכסין, דהא רבי יוסי קתני ליה בהדיא (דתנן) [דתניא] (לקמן חולין פד, ב) רבי יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מקל וחומר וכו'. ושמא יש לומר דכל כמה שהיה יכול להעמידה למשנתינו ככולי עלמא מחזר להעמידה ואפילו למאן דאמר שהוא מתיש ומצבי, וצ"ע.
בין לרבנן בין לר' אליעזר לשחטיה ולכסייה צבי ואפילו מקצת צבי. אמרינן לא הוה צריך להאי טעמא אלא לרבנן בלבד, אבל לר' אליעזר אפילו לא הוה סבירא ליה צבי ואפילו מקצת צבי לשחטיה ולכסייה, דהא קא סבר אין חוששין לזרע האב וצבי מעליא הוא אלא משום רבנן נקט ליה, והקשה הרב רבינו שמואל ז"ל מרודוס דהא גבי מתנות לא חשיב כוליה שם להתחייב במתנות אלא במחציתן כדאיתא בסמוך, ואם כן הכא אמאי קא פריך לרבנן לשחטיה ולכסוייה דצבי ואפילו מקצת צבי אמרינן, דהא הוה ליה כדם צבי שנתערב בדם בהמה, ואמרינן בפרק קמא דביצה (ח, ב) לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסותם ביום טוב. ויש לומר דהכא שאני שהרי כל משהו שבו חייב לכסות והוה ליה כמו שיכול לכסות בדקירה אחת, ובההיא דהתם הא אמרינן במה דברים אמורים בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות.
ומדרבנן מספקא להו רבי אליעזר מפשט פשיטא ליה אלא הא דתניא וכו'. תימה דאפילו תימא דמספקא ליה לרבי אליעזר, (הכי) [הוי] מצי לאקשויי ליה מהך ברייתא דמתנות כיון דאכתי לא הוה מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה, ועוד תמיהא לי דאטו עד השתא דאמרינן דרבנן ספוקי מספקא להו מי לא ידעינן דרבי אליעזר מפשט פשיטא ליה, והא ודאי מדקאמר ר' אליעזר דאין אותו ואת בנו נוהג בו בודאי פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב, דאי מספקא הוה ליה (למימ') [למיסר] מספקא מיהא, אלא שיש לומר בזו דאי לאו דרבנן הוה אמינא דר' אליעזר לענין מלקות קאמר אבל לכתחילה אסור וכדאמרינן לקמן בסמוך.