1
גמרא העומד עה"מ בשעת יציאת נשמה כו' דומה לס"ת שנשרף כו'. לקמן (כו) מסקינן דל"א אלא בזרוע ופי' הנ"י ביד רמה להכעיס שאין שייך זה ביציאת הנפש ח"ו. ולפרש"י דשם ל"ק כ"כ:
2
רש"י ד"ה לס"ת. דתורה קרויה נר כו' ונשמה נקראת נר כו'. נ"ל דאינו ר"ל דיציאת הנשמה הוה כמו שנשרפה ח"ו שהרי היא נצחיית. וכן אינו קורא לה כאן רק יציאה דהיינו העתקה ממקום למקום. אלא דהשריפה אינו רק בהגוף ומדמהו לס"ת שנשרף דאמרינן לקמן דחייב לקרוע על הגויל בפ"ע והוא להנשמה כמו הגויל להתורה. או י"ל כפשוטו ע"ד שאריו"ח לקמן (כו) כיון דכתיב ולא ראהו עוד לגבי דידיה כמת דמי:
3
רש"י ד"ה מאי דהוה. תו לא קרעי. כצ"ל:
4
רש"י ד"ה אל עגלה. אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים כו'. עי' בע"י בתוס':
5
תד"ה ור"ח. דא"ל לרבי ארונו בא. כצ"ל:
6
תד"ה חכם. אותו שקרע ויש שפירש חכם כו'. כצ"ל: