תד"ה כתבה. ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה דפריך כו'. ועי' במרדכי שהרר"א אדרבה מביא מזה הירושלמי ראיה לפרש"י מדפריך מעיקרא משני דפין ואח"כ משני עורות. משמע דב' דפין היינו אפי' בעור אחד. והביאו הצ"ק וכן הגר"א ז"ל בסי' רפ"ח סק"ז הניח דבריהם בצ"ע. ולעד"נ דהתוס' מפרשי דהא דקאמר שהספרים נכתבים בשני עורות היינו ע"כ בשני דפין דבדף אחד אפי' ספרים אינן נכתבין בב' עורות כדמסיק הירושלמי שם ודומיא דספרים קאמר דתו"מ א"נ אלא בעור אחד דהיינו בב' דפין. והך מקשה דהוא רי"צ פליג על מקשה ראשון דהוא ריב"ל ע"ש בירושלמי ותבין. ודע שראיתי בתוס' ש"ק שם שהניח בצע"ג דברי הרמ"א ביו"ד סי' ר"פ ס"א דפסק דמותר לדבק עליו (פי' אם נקרע) קלף מבחוץ כו' וכן אם נחסר דבר כותבין על הקלף הדבוק. מהך דירושלמי דבדף אחד אסור ב' עורות ע"ש. ולי לק"מ דכה"ג אשכחן בשופר דדבק שברי שופרות פסול מטעם ב' שופרות וכן נסדק לגמרי ודבקו לפרש"י (ר"ה כז) ואפ"ה ניקב וסתמו במינו כשר (שם):
תד"ה הא. שהשפופרת פתוחה לאורכה ומשני ראשיה כו'. כצ"ל: