רש"י ד"ה הוא בחלב א"נ דהורו כו' בין בכזית לפחות מכזית. וכ"כ לקמן בד"ה והן בדם משמע דר"ל דהגדילו השיעור ליותר מכזית והשוו כזית לפחות ממנו והנה ח"ש קי"ל דאסור מה"ת וא"כ אף לפי טעותם עדיין יש בו איסור ויהיה סתירה למאי דמסיק המל"מ ברפי"ב מהל' שגגות דבעינן שיורו שד"ז מותר לגמרי ע"ש וי"ל דכוונת רש"י דטעו בתרתי () שכזית הוא חצי שיעור () דח"ש מותר לגמרי:
רש"י ד"ה והן בדם כגון בדם המובלע באברים. לכאורה תימה דהא דם האברים אינו אלא בל"ת כדאיתא בכריתות (כב) ועיין זבחים (כו) בתד"ה ש"מ ואין ב"ד חייבין אלא בדבר שזדונו כרת כדלקמן איברא לפמש"כ המגיה למל"מ פי"ג מה' שגגות לענין חלב שעל הקבה ושעל הדקין דאף שאין באכילתם כרת מ"מ כיון דעקר חלב יש בו כרת חייבין ב"ד עליהם והמשנה לא אתאה אלא לאפוקי דבר שאין בעיקרו כרת כגון כלאים ונבלה יתיישב פרש"י אבל דבריו צע"ג ומגומגמין מאד במה שמחלק שם בין הוראת ב"ד לבין עבודת כוכבים ע"ש גם מש"כ דהא מלתא דא"ח ב"ד אלא בדבר שזדונו כרת ילפינן לה מזקן ממרא בגז"ש דבר דבר בפ"ב דמכלתי' ליתא רק לעיל בפ"ק (ד) איתא אך לענין דלא יעקרו כל הגוף אבל לענין כרת נהפוך הוא דבסנהדרין (פז) יליף לזה זק"מ מהוראת ב"ד ורוב דבריו שם דברי שגגה הם ע"ש ואכמ"ל:
גמרא ותסברא בזדונו כרת כו' מי קתני כו'. הקשה התוי"ט אמאי לא נסיב מרישא ותימה מאי ראיה מרישא אה"נ דרבי היא ולהכי חייב אף בעוקר כל הגוף ועוד דלרבא למ"ל שגגת מעשה בעבודת כוכבים אלא בעוקר כל הגוף כדאיתא בסנהדרין (ר"ד סב) וזה נראה דאישתמטתי' להרב ז"ל: