גמרא וצריכי כו' ואי אשמעינן גנב כו'. ק"ל דהא מגנב לא הוה ידעינן דמשום יד איתרבאי די"ל דאינן אלא משום שליחות כמבואר בסוגיא דב"מ (י ב) ונ"מ לקטנה ובע"כ ע"ש:
רש"י ד"ה קנה בעלה. ואכתי כו' מידיה דבעל. כצ"ל:
תד"ה ת"ל ונתן. וא"ת ונימא כו'. נ"ל חיזוק לקושייתם מהא דאמרי' פסחים (עה) הכא כתיב ושרף כו' באש לבסוף אש למימרא דאש אין מידי אחרינא לא:
תד"ה והתניא. או שנתן לה הבעל במתנה כו'. קושיית המהרש"א דא"כ דומיא דהכי בחצרו אמאי א"מ. תמוה דהרי רישא נמי בחצרו אלא שנתנו לה במתנה. וא"כ הוה כאילו אמר זרק לה בתוך חצרו אם נתנו לה במתנה (דנקרא עתה חצירה) מגורשת. בתוך חצירו (והיינו שלא נתנו לה) א"מ. אולם זה יש להקשות דליפלוג וליתני בדידה דאפי' בחצרה דהיינו של נכסי מלוג א"מ. וי"ל דזה באמת נכלל ג"כ בשם חצרו כדפריך מה שקנתה אשה קנה בעלה. גם י"ל דמשום רבותא דלתוך קלתה הז"מ נקיט חצרו: