עושין פסין לביראות וכו'. לביראות שברשות הרבים וביראות עצמן רה"י הן שעמוקים עשרה ואין יכול למלאות מהן ועושין להן פסין אלו להכין להם היקף שיהו הפסין הללו עושין לאותו סביבות הבור רה"י וימלא ויוציא שם ותכנס בהמתו כולה או ראשה ורובה וישקנה שם:
דיומדין. כלומר דו עמודים והוא עמוד הנראה כשנים שעשוי כמרזב וכשנועצו בקרקע לפאת מזרחית צפונית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לצפון והשני לפאת מזרחית דרומית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לדרום והשלישי לפאת מערבית צפונית שנוטה דפנו אחד למערב ודפנו אחד לצפון והרביעי לפאת מערבית דרומית שנוטה צדו א' למערב וצדו א' לדרום וכשנותן ארבעתן לד' הפאות נמצא לכל רוח ורוח רוחב אמה ונמצא שהארבע' דיומדין הן כשמונה ומפורש לקמן במשנתנו שבין דיומד לחבירו מתיר ר' יהודה עד שלש עשרה אמה ושליש וא"צ שם פשוטין דזהו פס ו' טפחים בין דיומד לדיומד ורבי מאיר אינו מתיר אלא עד עשר אמות. וא"ת אמאי מצריך ר' מאיר פשוטים בין דיומד לדיומד הכי מקשו בגמרא [דף יט:] ומתרץ בבור שמונה כ"ע לא פליגי דלא צריך פשוטין ובבור שתים עשרה כ"ע לא פליגי דצריך פשוטים כי פליגי מח' ועד י"ב דלר"מ בעינן פשוטין ולר"י לא בעי' פשוטים הכי פירושו בבור ח' וכו' אם רוחב הבור ח' אמות לבדן אפילו לרבי מאיר דאינו מתיר בין דיומד לדיומד אויר אלא עד י' אמות בבור שאין בו אלא שמונה אמות לבדן אין צריך להשים פשוטין בין דיומד לדיומד למעט אויר מאי טעמא דכי מניח ב' אמות שצריך אויר לראשה ורובה של פרה שתעמוד שם בעת שתשתה אכתי ליכא אלא עשר אמות בין דיומד לדיומד ולא מיבעיא אם ישים הדיומד של מזרחית צפונית רחוק מן הבור אמה א' לבדה והדיומד של מזרחית דרומית ירחיק אותו מן הבור ג' אמות ותוכל כל הפרה כולה לעמוד מצד מזרחית דרומית באותו אויר שבין חצי דיומד המועיל במקום כותל דרום דאפילו הכי ליכא אלא אויר שתי אמות מסוף חצי דיומד שהוא מועיל לכותל מזרחית מכאן עד הבור והבור יש בו ח' הרי עשר אמות של פרוץ עד תחלת הדיומד שהוא בראש האחד ולעשר אין צריך כלום א"נ שירחיק דיומד של כותל מזרחית צפונית ב' אמות מן הבור ודיומד של כותל מזרחית צפונית כמו כן שתי אמות מן הבור ויכול להשקות בהמתו מכל צד שהרי איכא שתי אמות כשיעור של ראשה ורובה של פרה בכל הצדדין וליכא מפרוץ אלא עשר אמות ולעשר אין צריך מיעוט בפשוטין שעביין אמה וכ"ש לר' יהודה שהוא מתיר פרצה עד י"ג אמות ושליש אמה:
ובבור שתים עשרה אפילו לר' יהודה צריך פשוטים למעט הפרוץ שאם הרחיק שני הדיומדין מן הבור מכאן ומכאן בשוה ב' אמות כשיעור ראשה ורובה של פרה אפ"ה צריך דיומד למעט הפרצה דהא יש בפרצה ארבע עשרה אמות שנשאר חוץ מן הדיומד אמה אחת מכאן ואמה אחת מכאן ורוחב הבור י"ב הרי לך ארבע עשרה וכ"ש לר"מ שהוא אוסר פרצה יותר מי' אמות וצריך שישים פשוט אחד רחב אמה באמצע האויר כדי שלא יהיה בין דיומד לפשוט אלא שש אמות ומחצה מכאן ושש אמות ומחצה מכאן או ידביקנו לדיומד וצריך פשוטים הרבה וכל זה אליבא דר' מאיר ואליבא דר' יהודה סגי כשישים פשוט אחד אע"פ שידביקנו אל הדיומד שהרי אינו נשאר אלא שלש עשרה אמות של פרוץ. ודוקא בבור י"ב צריך פשוטים בין לרבי מאיר בין לרבי יהודה כשהרחיק הדיומדין מן הבור מכאן ומכאן שתי אמות בשוה אבל אם הדביק הדיומד הא' לבור לגמרי או הרחיקו ממנה אמה אחת לבד ומהצד השני הרחיק הדיומד שתי אמות כשיעור ראשה ורובה של פרה אין שם פרוץ אלא שתים עשרה [או אם הרחיק הדיומד מצד אחד אמה אחת ומצד השני הרחיק הדיומד ב' אמות כשיעור ראשה ורובה אין שם פרוץ אלא י"ג אמות] ואין צריך פשוטים אליבא דרבי יהודה. כי פליגי ר"מ ורבי יהודה במשנתנו דלרבי מאיר צריך פשוטים ולר"י לא צריך פשוטים בבור ט' וכגון שהרחיק כל שני הדיומדין בשוה מן הבור כשיעור ראשה ורובה של פרה ונמצא שיש לפרוץ אחת עשרה אמות לרבי מאיר צריך פשוטים ולרבי יהודה לא צריך אבל אם הדביק הדיומד לגמרי לבור מצד אחד ומצד השני הרחיק הדיומד האחד שתי אמות לבדן ליכא פרוץ אלא עשר אמות לבדן ואפילו לרבי מאיר לא צריך. ובבור עשרה אם הרחיק בשוה כדפרישית יהיה הפרוץ שתים עשרה ולרבי מאיר צריך פשוטין ולרבי יהודה לא צריך ובבור אחת עשרה אם הרחיק בשוה כדפרישית יהיה הפרוץ שלש עשרה ולרבי מאיר צריך פשוטים ולרבי יהודה לא צריך:
גבהן עשרה. שאין נקראת מחיצה בפחות מעשרה ורחבן שש טפחים דזהו אמה שאע"פ שבמחיצת (עשר) [חצר] סגי בפס ארבעה לא דמי דהתם בחצר איכא ג' מחיצות שלמות אבל בפסי ביראות שרובו פרוץ מכל צד מצרכינן פס של ששה טפחים:
ועביין כל שהוא. דמה לנו ולעביין כי אם לרחבן:
וביניהם כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר. כלומר אנו מתירין בין דיומד לדיומד אויר כל כך שיוכלו ו' פרות ליכנס בתוכה בבת אחת כדמפרש ואזיל אחת נכנסת ואחת יוצאת כלומר שלש פרות המושכות בעול הרוצות ליכנס שם לשתות וימצאו שלש אחרות יוצאות משם ששתו כבר והוא שיעור יותר גדול משיכנסו ו' כולן בבת אחת וזה השיעור הוא עשר אמות לפי שרחבה של פרה החורשת אמה ושני שלישי אמה נמצאו לשש פרות שש אמות וששה פעמים שני שלישים הם שנים עשר שלישים והם ארבע אמות הרי עשרה ונמצא שר"מ מתיר עד עשר ולא יותר ור"י מתיר כשיעור שמונה פרות שהם שמנה אמות וט"ז שלישים שהחמשה עשר מהן הן חמש אמות צרף אותם עם שמונה אמות הן שלש עשרה אמות ושליש אמה ואע"פ שאין הפרות מושכות בעול בשבת אפ"ה משערין בהו לפי שגם בימות החול נכנסת שם לשתות ופעמים שכשהצמד הא' נכנס לשתות מוצא השני ששתה משם ורוצה לצאת ואם יהיה בין הדיומדין פחות מזה השיעור יבואו הפרות ויפילו הדיומדין לארץ ומחלוקת דרבי מאיר ורבי יהודה שזה משער בצמד של ג' ג' פרות וזה משער בארבע משמע שיש מקומות שאין חורשין בלא ארבע פרות או מפני שהארץ קשה לחרוש או מפני שהבהמה גסה שלהן אינה חזקה כשאר פרות דעלמא:
קשורות ולא מותרות. מקשינן בגמרא [דף יט.] כיון דתנא קשורות פשיטא דלא מותרות ומתרץ אי לא תנא אלא חדא הוה אמינא מאי קשורות כעין קשורות שהן סמוכות זו לזו קצת ואם יהיה בענין זה יהיה השיעור יותר גדול להכי תנא ולא מותרות דדוקא קתני שכן דרכן בחול להוליכן לבור להשקותם:
אחת נכנסת ואחת יוצאת. כדפרישית להגדיל השיעור לפי שהרבה פעמים מזדמן לאדם בחול כזה הענין:
מותר להקריב לבור וכו'. כלומר יכול להקריב הדיומדין ולנעצם סמוך לבור אם ירצה ובלבד שישאר שתי אמות מן המחיצה עד הבור וזהו שיעור ראשה ורובה של פרה כדפרישית שאם יקריבם כל כך לבור שלא יהיה בו כשיעור הזה כשירצה להשקות בהמתו בדלי שבידו גזרינן שמא יוציאנו לרה"ר דזהו חוץ הדיומדין אבל כיון שהאויר רחב כשיעור ראשה ורובה של פרה ליכא למיגזר כדאמרינן בהמוצא תפילין [ד' צט.] לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י אא"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה ובשיעור הקרבה זו שהיא ראשה ורובה של פרה הוי פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה דרבי מאיר אינו מתיר אלא פרוץ של י' אמות ורבי יהודה מתיר עד י"ג אמה ושליש:
מותר להרחיק כל שהוא. כלומר כל מה שהוא רוצה ד' או ה' אמות או יותר ובלבד שיהיה זריז להרבות פשוטים בענין שלא יהיה בין דיומד לפשוט יותר מעשר לר"מ או לר' יהודה מי"ג אמה ושליש וכן יזהר שלא יהיה בין פשוט לפשוט יותר מזה השיעור אפילו יהיה ממזרח ועד מערב משך שלש וארבע סאין [או יותר] שרינן במחיצות גרועות כאלו ור"י פליג ואמר דלא שרינן אלא כשיעור בית סאתים בלבד דזהו שיעור חצר המשכן כמו שנאמר לקמן במשנתנו [אבל יותר לא] דלא מיקרי תו חצר: