גמ' כיח בפני רבו והוא ליחה עבה הנתלשת מן הגוף ע"י החולי שקורין טו"ש:
שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניא למשנה דעתו באנינות:
והא מינס אניס. שעל כרחו הוא ע"י חולי או תונבא:
כיח ורק קא אמרין שרקק אותה לחה בפני רבו והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו:
מתני' לא יעמוד אדם ברה"י וישתה וכו'. כגון שהוציא צוארו לרה"ר דגזרינן שמא יכניס הכוס שהוא שותה בו לרה"י ואפי' רבנן דלא גזרו גבי מפתח לקמן [דף קא.] הכא גזרי משום דמיירי בכלים הצריכים לו ודברי הכל שאם לא היה ראשו ורובו שם אסור אבל כיון דרובו שם נזכר הוא ולא אתי להוציאן:
וכן בגת. מפרש בגמרא לענין מעשר דקי"ל שמותר לשתות עראי מן היין שבגת קודם שהוקבע למעשר דהיינו קודם שירד לבור ויקפה ובלבד שאותו יין שיקח בכוס לשתותו לא ימזגנו במים חמין דכיון שלא מזגו גילה דעתו שאינו קובע עצמו לשתות ממנו הרבה ומה שישאר לו בכוס לא ימזגנו דראוי הוא להחזירו לגת ולא יפסיד שאר היין שבגת ונקרא מותרו חוזר ולא הוקבע למעשר אבל אם נמזג אינו ראוי להחזירו שם עוד וכיון דאין מותרו חוזר הוקבע למעשר ואפילו אכילת עראי אסור לאכול ממנו ומהאי טעמא נמי אמרי' הכא אפי' לא ימזגנו אלא שרוצה לשתותו כמות שהוא אם ראשו ורובו מוטל על הגת גילה דעתו שאם ישאר לו מעט מן היין בכוס יחזירנו בגת שאז נמצא שנקרא מותרו חוזר ולא הוקבע למעשר ומש"ה לא מפרשינן האי וכן בגת לענין שבת וכגון דהוי הגת כרמלית משום דמסקי' בגמ' דלענין כרמלית לא בעינן ראשו ורובו משום דאיהו גופיה גזירה ואנן נגזור גזירה לגזירה ואפילו בכלים הצריכים לו:
קולט אדם מן המזחילה למעלה מי' טפחים. גגין שלהם חלקים הן וטוחין אותן בטיט ומרזבים קטנים הרבה היו לגג להוציא המים ונותנין למטה מהם דף לאורך הכותל בשיפוע וכל המרזבים שופכין עליו והוא מביא את כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל וסתם מזחילה רחבה ד' אבל אינה בולטת ויוצאת חוץ מן הגג אפי' ג' טפחים ומש"ה קאמר מתניתין שקולט אדם מאותן המים הנופלים מן המזחילה כלומר רחוק מן המזחילה ג' טפחים יעמיד ידו או הכלי ואינו נראה כמי שמוריד מהגג לרה"ר:
אבל לא יצרף. כלומר שידביק הכלי או ידיו לפי המזחילה או בסמוך לה פחות משלשה שאע"פ שאין המזחילה בולטת לחוץ ד"ט ונמצא שאין במה שבולט ד' טפחים על ד"ט אלא ד"ט במשך בליטה פחות משלשה אפי' הכי מיקרי רה"י דכיון שהוא פחות משלשה סמוך לגג רה"י מיקרי ונראה כמוציא מרה"י לרה"ר:
אבל בצינור מ"מ. אפילו מצרף שרינן ליה לפי שהצנור בולט הרבה למרחוק יותר [משלשה] טפחים ואין ברחבו ארבעה טפחים נמצא שמקום פטור הוא ולא מצינן למחשביה כגג כיון שבולט הרבה חוץ לגג והוא הדין דאפילו במזחילה היה מוצא ענין להתיר צירוף כגון שהיא בולטת משלשה עד קרוב מארבעה טפחים אלא משום דהוי מילתא דלא שכיחא דאי בליטתה מטפח ועד פחות משלשה אפילו לא היה ברחבו ארבעה אסור דכיון שסמוכה לגג בפחות משלשה אמרינן לבוד ואם בולטת ארבעה היא עצמה רה"י היא לפי שכל מזחילה רחבה ארבעה טפחים וכיון שבולטת ארבעה טפחים נמצא שיש בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אי נמי י"ל אפילו משלשה ועד קרוב לארבעה אסור דלא גרע מחורי רה"י וכמו כן היה יכול למצוא בצנור חיוב חטאת אע"פ שאינו רחב ארבעה כגון שלא היה בולט חוץ לגג אלא פחות משלשה אלא מילתא דלא שכיחא היא שכל צנור בולט הרבה. וצריך עיון אמאי בצנור עצמו מותר לצרף אע"ג דמקום פטור הוא ליהוי כחורי רה"י דלכולי עלמא כרה"י דמו ויש לומר כיון שדרך כל מזחילה וצנור להיות נמוכין מן הגג הרבה כדי שירדו המים במדרון ולא יתעכבו שם מפני צרורות או עפרורית שיעמדו בפי המזחילה או הצינור לפיכך לא יקראו חורי רה"י ואינן נאסרין אלא בשביל עצמן לפיכך מזחילה שהיא רחבה ארבעה במקום מושבה היא עצמה נקראת רשות היחיד והמצרף ידו אליה בפחות משלשה בין בידו בין בכלי אסור אע"ג דליכא חיוב חטאת שהרי הטעינו שמים הוא וכשנים שעשאוה דמי אבל בצנור הוא עצמו אינו נקרא גג שהרי אינו רחב ארבעה טפחים וגם אינו סמוך לגג מפני מדרונו שהוא רוצה לקלחו חוץ הרבה רחוק מן הכותל לפיכך מותר לכתחילה אפילו לצרף ובמזחילה נמי שאסרנו צירוף צריך עיון למה נקט למעלה מעשרה אפי' למטה מעשרה נמי ליתסר אי הוי פחות משלשה סמוך למזחילה שהרי היא עצמה רה"י ורש"י ז"ל גורס קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה אבל מצרף אפילו למטה מעשרה אסור ומפרש עומד אדם ברה"ר וקולט בכלי למטה מעשרה מן המים היורדים מן המזחילה אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה שהוא בפחות משלשה סמוך לגג ואע"פ שהיא למטה מעשרה מאי טעמא דהואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך שלשה לגג דמיא לגג והוי כמוציא מן הגג שהוא רה"י לרה"ר:
ומן הצנור מ"מ. כלומר בין קולט בין מצרף משום דצנור לעולם ארוך הוא ויוצא לרה"ר וליכא למימר ביה לבוד וכיון דלמטה מעשרה הוא ליכא איסורא ובגמ' מוקמינן לה שאין בפי הצנור ארבע' שאם היה בו ארבע' אע"ג דלמטה מעשרה הוא ולבוד נמי ליכא אפי' הכי כרמלית מיהא הוי ומפיק מכרמלית לרה"ר ואינו גורס בגמרא הכא במזחילה שלשה עשרה טפחים עסקינן דכל פחות משלשה לגג כלבוד דמו אלא הכי גורס הכא במזחילה פחות משלשה סמוך לגג עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג דמי ויש מן הרבנים שכותבין כך קולט אדם מן המזחילה למעלה מעשרה טפחים ושותה ומן הצנור שותה מ"מ:
מזחילה. מלשון זוחלי עפר והוא לשון זוחלין שבמשנה שעושין כעין כוורת ארוך פעמים עושין אותו של עץ ומחברין אותו אל הכותל בגבהו של כותל ומגיע לארץ וכל המים נכנסין לתוכה על ידי שפוע או ע"י מרזב והכוורת מזחילן לארץ מתוכו ויוצאין מתחתיו אל הביב והביב מזחילן למרחוק ופעמים שעושין אותו מן הבנין עצמו בולט מן הכותל וסתם מזחילה רחבה ארבעה טפחים ופעמיס שעושין לה חלונות להכניס היד לתוכה לשתות ממנה ואם היא גבוה עשרה כיון שהיא רחבה ד' אם יצרף ידו לפי המזחילה ויטול מתוכה מים וישתה והוא עומד ברה"ר הרי הוא מוציא מרה"י לרה"ר אלא קולט ממנה ומכניס ידו לאויר המזחילה ומקבל מים מאויר המזחילה ושותה צנור הוא דבר קצר ונמשך מחוץ לגג ומקלח לארץ וכיון שהוא נמשך ג' טפחים חוץ לגג ואין ברחבו ד' טפחים הרי הוא מקום פטור הלכך שותה ממנו בין קולט בין מצרף ואם יש בצנור ארבע' טפחים ברוחב אסור לצרף ידו אליו ולשתות מפני שהוא מוציא מרשות לרשות ואית דגרסי מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות אבל אינו מוציא ממש לפי שלא נחו המים על גבי הצינור אלא שהן מתגלגלין ובאין: