ולא עירבה החיצונה. לעצמה עם בעלי בתים שלה:
הפנימית מותרת. שהרי יכולה לסגור פתחה ואין יכולין לעכב עליה בני חיצונה וחיצונה אסורה שהרי לא עירב זה עם זה בחצר של עצמה:
חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות. פנימית כמשפטה וחיצונה אע"ג דעירבה לפי שרגליה של פנימית אוסרתה שהרי הפנימית רגל האסורה במקומה היא ורגל האסורה אוסרת:
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה. כל אחת ואחת מותרת שהרי הפנימית רגל המותרת במקומה היא שהרי עירבה לעצמה וקסברי רבנן רגל האסורה אוסרת אבל רגל המותרת אינה אוסרת:
ור"ע. סבר אף הרגל המותרת אוסרת במקום שלא עירבה שם כיון שיש לה רשות לעבור עליה כמי שעומדת שם בחיצונה דמי:
וחכ"א אין דריסת הרגל אוסרת. מפרש בגמ' אפי' רגל האסורה במקומה כגון שלא עירבה פנימית לעצמה אינה אוסרת על החיצונה שעירבה דכיון שאין לפנימית לעבור עליה בחיצונה אלא בדרך העברה אין אוסרת עליה להוציא כלים שבבתים לחצר:
שכח אחד מן החיצונה. אע"פ שהחיצונה אסורה הפנימית מותרת דאחדא דשא וזו היא משנה שאינה צריכה דהא תנא ליה רישא פנימית ולא חיצונה פנימית מותרת:
שכח אחד מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות. דהויא פנימית רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה וגם זו משנה שאינה צריכה וי"ל דפסק הלכתא כדברי האומר דרגל האסורה אוסרת ושאינה אסורה אינה אוסרת:
נתנו עירובן במקום אחד. כלומר שעירבו שתיהן זו עם זו והאי במקום אחד מפרש בגמרא שנתנוהו בחיצונה ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות ולא מיבעיא אם השוכח הוא מן הפנימית דשתיהן אסורות שהרי הפנימית אסורה במקומה היא ואוסרת שלא במקומה אלא אע"פ שלא היה השוכח מבני הפנימית אלא מבני החיצונה אפ"ה שתיהן אסורות דפנימית נמי אסורה לטלטל במקומה אע"פ שלא באה הפשיעה בעבורה משום דלא מצי למיחד דשא ולאסתלוקי מן החיצונה ולאשתמושי באפי נפשה דהא ליתא לעירובה גבה שהרי אותו העירוב המתירן בחצרה הוליכוהו לחיצונה שאם היה העירוב מונח בפנימית כיון שלא באה הפשיעה בעבורה יכולה היא לסגור הדלת ולהשתמש במקומה ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:
אם היו של יחידים. כלומר שאין בפנימית אלא בעל הבית אחד וכמו כן בחיצונה אחד לבדו:
אין צריכין לערב. זה עם זה. משום דריסת הרגל דכיון דיחיד הוא והפנימית נמי הויא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת וסתמא כרבנן קמאי:
ואם היו שנים אפילו בחיצונה גזרינן דילמא אתי למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה דהויא פנימית רגל האסורה במקומה:
גמ' מאי מקום אחד אמר רב חיצונה. והתם היינו טעמא דפנימית אסורה משוס שכחה דחיצונה דהא ליכא למימר תסתלק מינה ותשתמש בפני עצמה ותסגור הדלת שביניהם כיון דליתא לעירובה גבה [כ"ש] אם שכחה אחד מן הפנימית מיתסרא חיצונה בשכחה דפנימית אבל אם נתנו עירובן בפנימית לא מיתסרא פנימית משוס שכחה דחיצונה דאחדא דשא ומשתמשא ואע"פ שיש חלק לחיצונה בעירוב אין בידה לעכב דמצי אמרה פנימית לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:
נכרי הרי הוא כרבים. כלומר אם דר נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסרת דריסת רגלו עליהם עד שישכרו ממנו וצריך לפרש שיהו שנים בחיצונה דקיימא לן כרבי אליעזר בן יעקב דאמר בריש פרקין [עד שיהו] שני ישראלים אוסרין זה על זה והשתא אפילו היה ישראל הדר עמו בפנימית לא היה אוסרו דריסת רגלו [לא כל שכן דלא אסרה]:
ומאי שנא ישראל דלא אסר. אם היה יחיד דר בפנימית:
דאיידע שהוא שם יחידי. ידע שאין רגל המותרת אוסרת ולא נפיק חורבא מיניה: