גמ' שבת בעיר גדולה. בין שהיא ישובה בין שהיא חרבה מהלך את כולה אפילו לרבי עקיבא דבשבת מודה להו לרבנן ובנותן עירובו הוא דפליג ולית הלכתא כוותיה:
סליקו להו כיצד מעברין
הדר עם העובד כוכבים בחצר וכו' מי שאינו מודה בעירוב. כגון כותאי כדאמרינן בפרק בכל מערבין (דף לא:) דסבירא לן כותים גירי אריות הם וכעובדי כוכבים נחשבים לגמרי:
הרי זה אוסר עליו. לטלטל מביתו לחצר ואפי' ביטל לו רשותו דאע"ג דביטול רשות מהני מישראל חבירו ובצדוקי אע"פ שהוא מין כדאמרינן בסמוך בעובד כוכבים וכותי לא מהני כדמפרש בגמ' וכדי שלא ילמוד ממעשיו החמירו בהם חכמים והצריכום שישכור מהם הישראל [והוא לא ישכיר] מפני שהעובד כוכבים יחוש לכשפים ויאמר בלבו אני רוצה לתת לו חלקי שבחצר מתנה ועם כל זה אינו רוצה לטלטל בו עד שאשכיר לו בפחות משוה פרוטה בודאי לכשפים הוא מתכוין ולא ישכיר לו ומתוך כך יצא הישראל מביתו ולא ילמוד ממעשיו אבל מן הדין לא היה צריך אפילו ביטול כדאמרי' בגמרא דדירת עובד כוכבים לא שמה דירה כי אם כדיר של בהמה אבל הקלו בו חכמים דאע"ג דישראל המבטל רשות לחבירו שלא עירב עמו אמרי' שאין לו רשות למבטל להוציא בכל אותו שבת מביתו לחצרו כלום אבל גבי עובד כוכבים מקילינן כיון ששכר ממנו יש לו רשות לנכרי להוציא מביתו כמו שקנה:
ראב"י אומר לעולם אינו אוסר. העובד כוכבים על ישראל עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים שהם אוסרין זה על זה והם צריכין לערב ביניהם ואמרו חכמים שלא יועיל עכשיו עירוב להם ולא ביטול רשות זה לזה אע"פ שמועיל להם במקום אחר עד שישכרו מן הנכרי אבל אם לא היה בחצר כי אם ישראל אחד אינו אוסר עליו העובד כוכבי' וטעמי' דר"א דכיון דחד הוא בחצר מתיירא מן העכו"ם מפני שפיכת דמים דנחשדין העכו"ם על זה ויצא מעליו ועל כן א"צ לגזור דבר מפני זה דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן וכיון דדירת עכו"ם לא שמה דירה א"צ לשכור ממנו ומותר להשתמש בחצר אבל כשיש שנים בחצר שאחד שומר את חבירו והדבר מצוי בכל יום ולא יצטרכו לצאת משם וילמדו ממעשיו הצריכום חכמים לשכור ממנו והנכרי לא ישכיר מפני כשפים ובטלו עירובם ואפילו יבטלו זה לזה אין ביטול רשותם מועיל כלום:
גמ' כ"ע לא פליגי בין לר"א בין לר"מ וכו'. מפורש בפירוש המשנה:
שוכרין מן הנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה. לפי שהיא חשובה להם מחמת קמצנותם כדאמרי' [מכילתין דף סא.] בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דאזהרה שלהן זו מיתתן ולא ניתן להישבון משא"כ גבי ישראל דבני מחילה נינהו ובני נדיבים שאינם קפדים בדבר מועט כזה:
ביעתא בכותחא. ביצים גמורות הנמצאות במעי התרנגולת דבר פשוט הוא דלאו מין בשר הוא ומותר לאוכלן בכותחא אע"פ שיש בו חלב ועם כל זה לא רצה להורות בעוד שהיה רבו חי ולנסותו היה מתכוין השואל אם יורה במקום רבו:
ולאפרושי מאיסורא. אם ראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור בו:
דקא קטר חמרא. שהיה קושר החמור:
בציניתא. בדקל ואין משתמשין באילן משום שבות דגזרינן כל תשמיש במחובר משום שמא יעלה עליו ויתלוש דהוא איסורא דאורייתא:
כי האי גוונא. דעבדית השתא קמך מי הויא אפקירותא גבי תלמיד לפני רבו אבל רבינא אע"ג דמספקא ליה לא חשש דתלמיד חבר הוה כדלקמן:
אין חכמה וגו'. אין תורת חכמה וכבוד איש תבונה ויועץ עומד לנגד חילול השם:
בפניו. ר"ל תוך ג' פרסאות אסור להורות וחייב מיתה בידי שמים:
שלא בפניו. אפילו רחוק ממנו יותר מג' פרסאות:
אסור. לכתחלה להורות אבל ליכא מיתה:
המשגר מתנותיו וכו'. לפי שגוזל לכהנים האחרים שאין להן ממה שיחיו שאין חשובים בעיני העשירים כמו זה הכהן:
כל הלן בקילעא. בחדר כמו בקליעה וי"א מלשון קלעים כלומר תוך הוילון הפרוס ששוכבין שם האיש ואשתו לפי שבושין ממנו:
ואפילו היא נדה. דליכא מניעת תשמיש אפ"ה בושה האשה לשכב שם ודברי צניעות שבין איש לאשתו אינו יכול לומר אותם ומצטערים שניהם ועוד שדרך כבוד הוא לאשה ששוכבת אצל מטת בעלה: