אלא באשה וכו' מכאן קשה על מ"ש הריטב"א בחידושי יבמות דלמי שקיים פו"ר וחשקה נפשו בתורה שרי לשתות כוס עיקרין ע"ש על דף ס"ג דאמאי לא אוקמה בהכי ואצטריך לאוקומה באשה. ואפשר לישב דניחא ליה טפי לאוקומיה באשה דמתוקמא בפשיטות משא"כ אי הוה מוקי באיש הוה צריך לאוקמי באיש שקיים פו"ר והשקה נפשו בתורה לגמרי ומצטער מהרהור ותאוה ולא בחר בהני אוקמתות ומוקי לה באשה בפשיטות דבכל אופן שריא. ומהא דמוקי באשה נלמד דכי קיים פו"ר ונפשו חשקה בתורה וכמו הצער עלה מהרהור ותאוה דשרי דכי האי גוונא בדידיה ליכא משום ולערב אל תנח ידך כמ"ש הריטב"א שם:
מיהו עדיין קשה דנהי דאין בזה משום דר' יהושע דבכי הא שרו רבנן. מ"מ לא יהא אלא סריס דאמרו בסמוך דאסור לשתות משום מסרס אחר מסרס והרי התם דסריס ליתיה בפו"ר כלל ואסרו לשתות כוס עיקרין. ואפשר לומר דאיסור שתיית כוס עיקרין הוא איסור דרבנן כדעת הרב מהר"י עייאש בשו"ת בני יהודה ובכי הא דע"י הרהור ותאוה יבא לאיסור דאורייתא או לבטל תורה שרו. אך היה לו להריטב"א לפרש כל זה ועדיין צריך להתישב בדבר. ומ"ש בס' הקטן ברכי יוסף א"ה סי' ה' דרבינו ישעי' בפסקי שבת כ"י השמיט שריותא דאשה. עתה באו לידי פסקיו ליבמות כ"י וראיתי דסוף פ' הבא על יבמתו מייתי עובדא דאשת ר' חייא דשתתה כוס עיקרין ואפשר דסמיך עלה:
דשמעינן ליה לרבא דאית ליה הואיל וכו' הדר ביה רבא מהך וכו'. מצאתי כתוב להרב מהר"י קונקי זלה"ה הנזכר שכתב וז"ל תימא דע"כ מהך הדר ביה דהא שמעינן ליה לרבא דאית ליה הואיל גבי האופה מי"ט לחול וכו' ביצה דף כ"א פסחים דף מ"ו [ונראה] התם רבה וק' דפסחים דף מ"ו אמר רב חסדא דלא אמרינן הואיל וביומא דף ס"ב אמר רב חסדא דאמרינן הואיל גבי שני שעירי יה"כ ששחטן לחוץ. וכן קשה דאמרינן התם דף ס"ג איכא דמתני לה בדרבא וקשיא ליה וכו' ופירש"י שם מתני לה וכו' ע"ש. וקשה דאמאי לא פירש"י דקשיא ליה דרבה דאמר גבי האופה מי"ט לחול דאמרי' [הואיל] והכא גבי פסח לא אמרי' הואיל עכ"ל. ולי ההדיוט יש לחלק בין הואיל להואיל כאשר יראה המעיין:
למימרא דרב כר"ש ס"ל וכו'. כתב הרב הנז' וז"ל ק"ק דאמאי לא פריך דהיכי קאמר הלכה כר"ש והא אמרינן לקמן דף קכ"ח רשב"ג ור"ש ור"ע ורי"ש כלהו ס"ל כל ישראל בני מלכים וא"כ הוי שיטה ואין הלכה כשיטה ותו אי איתא דרב הכי ס"ל אמאי לא חשיב נמי לרב וקושיא זו לפירש"י עכ"ל: