אר"א עם הארץ מותר לנוחרו ביה"כ שחל להיות בשבת וכו' הרי"ף פירשה כגון שרץ אחר הערוה וכיוצא. ומכאן הוכיח הרב משנה למלך פכ"ד מה' שבת דכל אלו דמצילין אותן בנפשן הוא אפילו בשבת אלא דכתב דלר"י דמפרשה בע"ה שכופר להכעיס דהו"ל הריגתו כמו פקוח נפש אין ללמוד דין זה עש"ב ומדברי הרא"ש דמביא דברי הרי"ף והקשה דלדבריו מאי איריא ע"ה דנקט ר' אלעזר ומש"ה פירש כפירוש התוספות מוכח דמודה לדין הרי"ף ומסתמא גם התוספות מודו בזה וכמ"ש בעניותין בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סי' של"ט ועתה ראיתי בלקוטי רב בצלאל כ"י שכ' דברי רב שרירא גאון והרב אלברגלוני שהם כהרי"ף וכמ"ש הר"ן ומשם הרשב"א כתב דמה שהקשה על הרי"ף דאפילו ת"ח נמי ל"ק דע"ה הדבר מצוי שיהא מותר לנוחרו וכו' מה שאין כן ת"ח שיודע ונזהר הא למדת דדעת הגאון והרב אלברגלוני והרשב"א כהרי"ף דמותר אפי' בשבת ושם בסי' של"ט בס' הקטן מחזיק ברכה הבאתי דברי רבינו יונה בחידושיו לסנהדרין כ"י דפשיטא ליה דכל הנך אפילו בשבת. והארכתי עוד בענין זה בדברי האחרונים בקונטרס כסא דוד בס"ד:
ביה"כ שחל להיות בשבת פירש רבינו האר"י זצ"ל שעמי הארץ פוגמים בעשיה ואינו כל כך חמור אך בשבת דהעשיה עולה למעלה והעולמות נקשרים יחד אף ע"ה כשחוטא בשבת פוגם עד האצילות עכ"ד קדשו. וזה אפשר שהוא טעם הירושלמי פ"ד דדמאי שאמרו דאימת שבת על הע"ה ואינו משקר בשבת ע"ש ובפירוש המשנה להרמב"ם שם. דנשמתיה חזי דפגמו בשבת גדול יתר מאד ואימת שבת עליו ואינו משקר ודוק:
תני ר' חייא כל העוסק בתורה בפני ע"ה כאלו בועל ארוסתו בפניו. פירש"י שמביישו. ובמושכל ראשון היה נראה דהיא ארוסתו של ע"ה וא"כ הבא על ארוסת חבירו בסקילה. ותו דאמאי מייחס התורה לע"ה טפי מת"ח ובודאי הפשוט בזה הוא דהתורה ארוסה דידיה נמי וזהו שכתב רש"י מאורסה לכל קהלת יעקב כלומר דזאת התורה מאורסה לע"ה ולת"ח. ולהמתיק הענין אפשר דהכונה כאלו הע"ה הי"ל ארוסה ולא אסתייעא מלתא ונתגרשה ממנו לפי שהיה רועה זונות. אמנם הארוסה כלה נאה וחסודה ונתגרשה שאינו לפי כבודה זה הארוס וחרפה הוא לה. ואתא איניש אחרינא יקר מחכמה וארס ארוסתו שהיתה כבר ואם בא עליה בפניו ודאי מביישו בושה גדולה דאחר שהיתה מאורסת לו לא זכה וגרשה והיא כבודה בת מלך מושלמת בכל. ונמצא הארוס השני גורם להדיא בושת ופגם לראשון וגדל צערו מאד. וכן הדבר הזה דהתורה מאורסה לכל ישראל. והע"ה מצד מעשיו והתרשלותו באהבתו אותה מתגרשת ממנו כמ"ש אם יום תעזבני יומים אעזבך. ובא זה הת"ח וזכה בה ולומד בפניו הוי כאלו בא על ארוסתו של ע"ה שהיתה כבר ונתגרשה ממנו וזכה בה הת"ח וק"ל:
ונשותיהם יותר מהם. הטעם פשוט כי גדלה שנאת נשי ע"ה כי הע"ה בעבידתיה טריד ומתרחק מהת"ח. אך נשיהם כשדרות סמוך לאשת ת"ח. הנה אשת ת"ח אינה משאלת כליה לאשת ע"ה ומתרחקת ממנה בזמנם שהיו שומרי משמרת הטהרה. וא"כ אשת הע"ה רואה בניוולה שהיא מתועבת מאשת ת"ח. ונשמתה חזי דאשת ת"ח פלגא בהדיה לעה"ב שכר ת"ת וכמ"ש מי לא פלגן בהדיהו. ורע לה לאשת ע"ה בעה"ז דהע"ה מכה ובא אליה כמ"ש בסוגיין והע"ה אינו מעביר על מדותיו. והת"ח עלוב בתוך ביתו ומכבדה יותר. לכן אשת ע"ה שנאה תעורר מחמת קנאה יותר מהע"ה בעלה: