מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה אמר מובטח אני וכו' כתב הרב תאוה לעינים דע דכפי גרסא זו שהביא אין מוסקין בטהרה בסוף אם כן כששיבח ריב"ז לזה שבח שדיבר לשון נקיה אבל יש גרסא אחרת שמביא לבסוף וחד אמר (אין) מוסקין בטומאה ועליה מייתי מובטחני וא"ש טפי דשבח לזה אע"ג דלא דיבר לשון נקיה מ"מ דיבר לשון קצרה וכו' ע"ש. ואשתמיטיתיה מ"ש הר"ן וז"ל מובטח אני בזה שאמר אין מוסקין בטהרה ואע"ג דאידך נקט לשון קצר אפ"ה לא מתרץ לישניה דאמר ומוסקין בטומאה ומשמע דלא סגי בלאו הכי הלכך לישנא דהאי דקאמר ואין מוסקין בטהרה דייק טפי כלומר שאין מקפידין למסוק בטהרה ובתוס' כתבו דאפשר דעל אותו שאמר בלשון קצרה קאמר הכי ואין נראה עכ"ל. וע"פ דברי הר"ן ניחא מאי דאיכא למידק במאי דאמר ריב"ז מובטח אני בזה שמורה הוראות דמה סימן מצא בזה להוראה ואי משום שדיבר לשון נקיה הול"ל מובטח אני בזה שיהא צדיק וטהור. אמנם לפי פשט השמועה וכפי פירש"י היכי דנפישי מילי לא קפדינן אלשון מגונה וטפי עדיף לדבר בקצרה. וזה שידע לחלק דה"מ כשהלשון קצרה סליק שפיר אבל כל דלא מתרץ דבוריה יש להאריך. ולא עוד אלא דהגם שראה לחבירו דאמר מוסקין בטומאה אמיץ לבו וסמך על דעתו לומר אין מוסקין בטהרה הוי כתחילת הוראה וסימנא טבא להורות נתן ודבר דבר נגד מלכים ולא יבוש. ומדברי הר"ן נראה דליכא שתי גרסאות שהרי קאמר דהתו' כתבו דאפשר דעל האומר לשון קצרה קאמר משמע דאפילו כפי גירסת אין מוסקין בטהרה בסוף כתבו התוס' דעל המקצר אמר. וכזה ראיתי בשו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' ע"ח בהגהה שדקדק על התוס' דהי"ל להזכיר מ"ד מוסקין בטומאה לבסוף. אמנם עינינו הרואות אנן בדידן השתי גרסאות אחת בנסחת הש"ס דקמן והשנית בנסחת עין יעקב שלפנינו. ויתכן דהתוס' קיימו נסחת מוסקין בטומאה בסוף משום הא דלשון קצרה:
וחזה הוית להרשב"ץ שם פיר"ש מן האשה רבנית אחת שתרצה דלא אמרו לשון קצרה אלא רב לתלמיד שלא ישתבש בלשון ארוכה אבל התלמיד השואל מן הרב לשון נקי עדיף ולא בעי לשון קצרה דהרב לבו רחב ולא יתבלבל בלשון ארוכה ומשו"ה אמר מובטחני על התלמיד שהאריך ואמר ואין מוסקין בטהרה עש"ב דהרשב"ץ קלס דבריה. וכן ראיתי בלקוטי מהר"ר בצלאל כ"י משם בעל המכתם שתירץ כן. וגם עפ"ז ניחא מאי דקאמר מובטחני שמורה הוראות שתלמיד זה ידע מעצמו לחלק בין רב לתלמיד ועבד עובדא בנפשיה כפי אשר חילק וזה סימן הוראה לחלק חילוק נכון והחזיק בדעתו לדבר כן. ברם לכאורה יקשה קצת על זה ממ"ש פ"ק דשבת דף י"ז אמר ליה הלל לשמאי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה והרי כמה תלמידים לפניהם ללמוד מהם והול"ל דרך קצרה. ואפשר דכיון דהלל היו דבריו עם שמאי לא דמי למדבר לתלמיד ממש ומשו"ה לא הקפיד ונקט לשון נקי. וראיתי להגאון הרב ברכת הזבח בס' ברכת שמואל פ' משפטים שהקשה משם נכדו מהך דפ"ק דשבת להתוספות שפירשו דשיבח למקצר ולחד לישנא היה הלל והרי הלל גופיה קאמר ואין מוסקין בטהרה וכתב דה"ט דאמרי לה דהמעשה היה לפני רבי דק"ל למ"ד שהיה לפני הלל ושיבח למקצר דהלל עצמו לא קצר ואמר לשון נקי עש"ב. ויש להרגיש חדא דאיך רבי שיבח למי שעשה נגד הלל שהלכה כמותו בכל מקום ומה גם דמסתמא גם שמאי מודה בזה דהיו דברי הלל לשמאי. ועוד דהלל זקנו של רבי ולפחות לכבוד הלל לא הי"ל לשבח המקצר. ותו דהש"ס הי"ל להכריע כלישנא דהיה לפני רבי לפי דרכו ולדחות האומר שהיה לפני הלל. ועל הר"ן יש להרגיש דאמאי לא הכריח פירושו מהא דפ"ק דשבת ולהקשות להתוספות:
הגיעני כפול. לפום ריהטא משמע דמעשה זה היה אחר שמעון הצדיק דבזמנו היה מגיע לכל כהן כזית כדמשמע מהירושלמי פ' שני שעירי ותוספתא פי"ג דסוטה וכפ"ז על הרוב האי עובד' אחר שמעון הצדיק ועיין ביומא דט"ל ברש"י ותוספות ישנים והריטב"א [ובקונטריס זה לקמן שם ביומא] הארכתי בענין זה בס"ד:
תוס'. מאליה מי קספו לך. א"נ נציבין ח"ל וכו' עמ"ש בס' מרכבת המשנה למהר"א אלפנדרי פ"ד דקדוש החדש ובמשנה למלך פ"א מהלכות ק"פ. ובס' מרכבת המשנה להגאון מהר"ש שנדפס מחדש הטיח דברי' נגד הרב מש"ל ששגה בכונת התוספות ונעלם ממנו פסקי התוספות בשמעתין שמבואר כדברי הגאון משנה למלך ובמקום אחר הארכתי על כל דברי מרכבת המשנה הנז'. ובימי נעורי כתבתי בס' הקטן שער יוסף דף י"ד וע"ש בקונטריס אחורי תרעא בס"ד: