זמרו למי שנוצחין אותו ושמח וכו' ומ"ש בפ' חלק (סנהדרין דף ק"ז) שאמר דוד הע"ה דלא לימרו עבדא זכי למאריה היה דרך בדיחותא כמפורש בסבא קדישא פ' משפטים דף ק"ז. והרב עיון יעקב בסוגיין חילק דבעבד לא נאמר זה והיינו דאמר דוד הע"ה דלא לימרו עבדא זכי למאריה ויש להרגיש על הרב דהוא עצמו בסנהדרין שם דף ק"ז ברישא לחלק יצא בין עבד לבן ודוקא בבן אמרו פ' הזהב דחייך קב"ה ואמר נצחוני בני אבל דוד הע"ה היה נקרא עבד ושוב קשיתיה מסוגיין ותירץ דהעולם לא ידעו זה וזהו דדייק דלא לימרו עבדא זכי למאריה וכו' ע"ש באורך וק"ק דהרב בסוגיין חילק כך ושם נסוג אחור מכח סוגיין. ותו מ"ש דדהע"ה נקרא עבד הרי נקרא בן כדכתיב אמר ה' אלי בני אתה. ואין ספק דכ"ע הגם שנקראו בנים הם עבדים. ותו דאין לחלק חילוק זה כי גדלה מאד ענותנותו יתברך ומה גם אם דהע"ה היה פורש לקיים מצותיו כ"ש דהיה שמח הרבה כביכול. ותו מה שתירץ שלא יאמרו העולם דלא ידעו לחלק אינו נראה דהני מילי היה דבר ה' אל דוד הע"ה ביחוד ומהיכן ידעו העולם. על כן נראה דהיה דרך בדיחותא כדקאמר הסבא קדישא. ובזה פירש מהרש"א דהיינו דאמר ליה נתן הנביא מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו הכונה מדוע בזית וכי תימא לקיים דברו שאמ' דלא מצינא למיקם לז"א לעשות הרע בעיניו דמדתו יתברך לשמוח אם מנצחין אותו ודוק:
זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו עמ"ש בס' הקטן דברים אחדים דף ס' משם הרב כלי יקר ז"ל ומ"ש אני בעניי שם דף ס"א בס"ד:
אודך כי עניתני אמר דוד וכו' אפשר במ"ש פ"ב דיומא מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה שום דופי ופירש"י דופי משפחה ואפשר דהיינו דקאמר דוד אודך כי עניתני שהבאתני מרות המואביה ותהי לי לישועה שנמשכה מלכותי. ויאמר אביו ישי אבן מאסו הבונים על רות שיצאו עליה עסיקין באתרא דזקוקין היתה לראש פנה כתוב בתורה הנמצאו' וכתיב מצאתי דוד עבדי. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו אמרו אחיו דאף עיניהם הרואות דמשחו שמואל הנביא בדבר ה' וז"ש מאת ה' היתה זאת עם כל זה היא נפלאת בעינינו שלא נתישב על לבם והיה הדבר מופלא ומופרש בעיניהם ולכן אח"ך ביום לכתו למלחמת גלית גערו אחיו ושמואל הנביא ע"ה הגם שידע שזה גורם סילוקו שלא יבטלו מעשה ידיו ואין מלכות כמ"ש פ"ק דתעניות והיה מקום שיצטער על זה כל קבל דנא אמר זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו כלנו כאחד כי רצון ה' היא שמחתנו ושמחתי שוה כמוני כמוכם כי כה אמר ה' ובעבודתו נשמח כלנו: