ומן אשתו של טורנוסרופוס. רש"י הביא המעשה כי באה אצלו ורק ושחק ופי' לה שרק שבאה מטיפה סרוחה ובכה על שופרא דבלי ושחק שישאנה ע"ש באורך. ואפשר דיש טעמים אחרים והוא כי המקובלים אמרו שאם רואה איזה אשה לאונסו ירוק ונצול מהרהורים. ואפשר שלזה רק ר' עקיבא. ואפשר לתת טעם לזה כי הנה בהרהורים פוגם במחשבה שרומז ליו"ד ולזה בא לידי קרי כלומר שאותיות ק"ר שהם משקר הרומז לסט"א הי"ל אחיזה בצד מה במחשבה שהיא יו"ד ח"ו לפי מדרגת נפשו. וכשהוא ר"ק משליך אותיות ק"ר והיוד נשארת עמו ולא יראה קרי. ובס' גלגולי הנשמות מהרמ"ע שקבל ממהר"י סרוק כתב דכזבי נתקנה באשת טורנוסרופוס שנשאה ר' עקיבא ע"ש ואפ' דעל זה בכה על מה שעשתה בהיותה כזבי ולתקנה והרמז ז"ה בכ"ה גימט' כזב"י ושחק שתתקן כשתנשא עמו וא"ש ההי"ב. [ולא יקשה עליך ממ"ש הרמ"ע ממהר"י סרוק עצמו דרב כהנא תבעתיה מטרוניתא היתה כזבי ההיא מטרוניתא כמו שכתבנו פ"ק דקדושין לפנים. והכא קאמר דנתקנה באשת טורנוסרופוס שנשאת לר"ע. דע דכמה בחינות וחלקים וניצוצות יש והם מפלאות תמים דעים והרגיל בס' גלגולים מרבינו האר"י זצ"ל לו יבין את זאת]:
אם לעוברי רצונו כך וכו' ראיתי להרב שבות יעקב ח"א סי' קפ"ב שהקשה דבשביל דלא אזמניה איך קרא לר' עוברי רצונו. ותו בתר הכי אמאי אזמניה ותו רבי אמאי לא הקפיד על כבוד תורה. וישב על הבא"ר במ"ש בא"ח סוף סי' תק"ס אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעה"ז וכתב הרב ט"ז דהטור כתב בגלות ושמחה שאינה של מצוה אסור אפילו שלא בזמן הגלות למלא פיו שחוק אבל בשמחה של מצוה היה התר בזמן שבה"מ ובגלות אפי' שמחה של מצוה לא ימלא שחוק פיו וה"ט דר' שהיה מתירא שישחוק שהיה אחר החרבן ואמרו סוף מכות ר' עקיבא משחק אם לעוברי רצונו כך וכו' ור' לא אזמניה לבר קפרא כדי שלא ישחוק בזמן הגלות א"ל בר קפרא אם לעוברי רצונו וכו' כסבר' ר"ע א"כ מותר לשחוק בשמחה של מצוה על כן אזמיניה עכ"ל בקצור ועם האדון הסליחה חדא שכל מה שהביא מהט"ז הוא על מילוי פיו שחוק אבל שחוק בעלמא מותר כיון שאינו ממלא פיו שחוק ורבי עקיבא בסוף מכות היה שוחק לא שמילא פיו שחוק ח"ו ומה יוכח הוכח מר' עקיבא. ותו דמסיים על כן אזמניה משמע שהודה רבי שבשמחת מצוה מותר למלאת פיו שחוק. והרי מסוגיין משמע דרבי לא קבל דבריו של בר קפרא והזהירו שלא יביאנו לידי שחוק. ותו דרבי לא הוה מחייך וא"ל לבר קפרא לא תבדחן דלשון חייך אינו שחוק כמ"ש התוס' בע"ז דף ג' ובמציעא דף נ"ט ולא מיבעיא זה אלא אף בדיחותא לא היה רוצה רבי וזה אינו ענין לשחוק ור' היה מקדש עצמו בקדושה יתירה. ואעיקרא מ"ש בר קפרא אם לעוברי רצונו וכו' הדבר קשה לפרש שרמז דברי ר' עקיבא ולא דיבר עליהם רק כונתו לומר כמ"ש ר"ע ורמז דר' עקיבא היה שוחק ותורה מבחוץ ובעיני הוא דוחק גדול:
אמנם הפשוט הוא דאמרינן פ"ק דברכות כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ובודאי דכל אשר היו בסעודת החתן ר"ש ברבי לא שמחו הם ולא את החתן וכלה בעבור רבי שלא היה רוצה אפילו בדיחותא וא"כ עברו בה' קולות ומשו"ה אמר בר קפרא לעוברי רצונו דעברו בה' קולות ויהיו דבריו כלפי האנשים שזימן רבי והיו נהנים מסעודה ואינם משמחים החתן וכלה ואליהם קרא עוברי רצונו מטעם הנז' ודוק: