כל זית שיש לו שם בשדה וכו' אפשר לומר דרך דרש ורמז. ונקדים מ"ש רז"ל סיני ועוקר הרים שלחו מתם סיני עדיף ואמרו בויקרא רבה פ' כ"ב מלך לשדה נעבד ר"י ור"נ חד אמר זה בעל משנה וחד אמר זה בעל תלמוד וכתוב בי"ד סי' שצ"ד ג' לבכי ז' להספד וכו' בד"א בשאר העם אבל ת"ח הכל לפי חכמתן וידוע דישראל נמשלו לזית כמבואר בש"ר פ' תצוה. וזה הרמז כל זית כל איש ישראל שיש לו שם בשדה במשנה ובתלמוד ושכחו כדין שאר העם ג' לבכי וכו' אין לו שכחה וצריך להוסיף בכי והספד. אפילו כזית הנטופה בשעתו כלומר שאינו מופלג בחכמה אלא מוציא טיפין כזית הנטופה טיף טיף. וגם בשעתו שאין לו בקיאות אפ"ה כל שהוא ת"ח בעי הוספה ומפרש בד"א באיזה ענין אמרתי כל זית שיש לו שם בשדה. בשמו נודע בשערים. שפכוני סיני דתמיד אל שפך הדשן האי דישנא מעצי ערוגות מטעי השדה בקיאות ממתניתין ומתניתא שמעתא ואגדתא הלכתא ותוספתא. ביישני שהוא עוקר הרים שמבייש פני חביריו בהלכה ונקט שפכוני קודם ביישני דסיני קודם. ובמעשיו שהוא עושה הרבה דניכר שהוא בעל מעשים והיה צדק אזור מתניו והחסד אזור חלציו וכתב הר"ן פ"ק דקדושין דבעל מעשים חייבין לעמוד מפניו דחשיב טובא וזה שמו אשר יקראו מאריה דעובדין. ובמקומו אף שאין בו אחת מהנה רק מכיר מקומו והוא עומד במקום שפל בצד הגת או בצד הפרצה שהם מקומות שפלים ודאי הדור הוא לפני קונו ובו בחר ה'. וצריך לעשות יקר יותר משאר העם: