וסימניך קמיצה. כפי פירוש רש"י מכאן ק"ק על יש מפרשים שהביא רבינו בצלאל בשיטה מקובצת דכתובות ריש דף ה' ע"ב דקמיצה הוא האצבע קטנה וכפ"ז מאי סימנא ומוכרח שיפרשו פירוש אחר בשמעתין:
ר"מ חכם. בשיטה מקובצת פי"ב דכתובות גבי שמעון בני חכם פירש רש"י מהדורא קמא חכם אב"ד ע"ש ועיין בספר יפה מראה סוף בכורים וצריך ישוב ועמ"ש הרמ"ע בתשובות סימן ץ' ועתה נדפס מחדש ספר הבהיר חסדי דוד ח"ב להרב המופלא סבא קדישא נר"ו ומידי עוברי ראיתי שהאריך בזה בדף ס"ז ולא יכולתי להתבסם מדבריו ע"ש באורך:
תקין מילתא כי לדידן. רש"י כתב אית דגרסי כי ליתנן ופירש הרב מהרש"א בחידושי הלכות שהוא מלשון סיפור ע"ש ולי ההדיוט נראה פשוט דהפירוש הוא נתקין מילתא כי לית אנן וכמו שסיים רש"י נתקין מילתא דליהוי זכרון עולם לדורות אפילו כי אינן בעולם וכו' ע"ש. ותיבת כי ליתנן הוי כאלו אמר כי לית אנן:
אסיקו לר"מ אחרים ולר' נתן יש אומרים. לעיל בבתרא דף צ"ג כתבתי בעניותי בזה ומשם באר"ה:
דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. עיין במסכת גיטין דף נ"ב ובשו"ת הרשב"ץ ח"ב סימן קכ"ח ועיין בשו"ת הרב מהרי"ט צהלון סימן רע"א ומ"ש הרב שפתי כהן בח"מ סימן של"ג ס"ק כ"ה ועיין מה שרמזתי אני בעניי בשם הגדולים ח"א דף ד' ע"א:
אילו הוה תמורה לא היה קרב. פירש"י דתנן במסכת בכורות וכו' דאין תמורה עושה תמורה כדתנן במסכת תמורה פ"ק אך בכור שור קדש וכו' מ"ש רש"י אך בכור שור קדש הן הוא מילתא באפי נפשה לפרש הא דקאמר אילו היה תמורה לא היה קרב והיינו דילפינן קדש הן הן קרבים ולא תמורתן ומעשר יליף מבכור וכ"כ רבינו עובדיה סוף בכורות. ומ"ש רש"י כדתנן ספ"ק דתמורה היינו הא דאין תמורה עושה תמורה שהוא משנה פ"ק:
והדבר הקשה על הרב מהרש"א שהבין דכונת רש"י דמקדש הן יליף דאין תמורה עושה תמורה וכתב על דברי רש"י בקשתיו ולא מצאתיו שם וכו' ע"ש. דהא קדש הן משתעי מבכור ולא מתמורה. ונראה דחסר ברש"י וצ"ל אלו היה תמורה לא היה קרב דכתיב אך בכור שור ואף אם לא נגיה אי אפשר לפרש אלא כמדובר. חידושים כ"י מהרב מהר"ר יוסף הנז"ל: