לשני בני אדם שצלו פסחיהם א' אכלו לשום מצוה וא' אכלו לשום אכילה גסה וכו'. כתב הרב הרקח סימן רפ"ג וכשאוכל אפיקומן לא יהיה לו לטורח דאמרינן בנזיר אכל לשם אכילה גסה עליו כתיב ופושעים יכשלו בם ואם אכל ממש אכילה גסה לא יצא כיוצא [בו] לא יאמר כמה טורח פסח בירושלמי רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה עכ"ל:
ודברי רבינו ז"ל קשים וכבר הרגיש בזה הרב חק יעקב סימן תע"ו דמ"ש עליו נאמר ופושעים יכשלו בם לא קאי במסקנא אלא דלא קעביד מצוה מן המובחר. והרב חק יוסף סימן תע"ז החזיק בקושיא זו וביאר דאין לומר דר' יוחנן לא חזר בו מדבריו ליתא דהא שם מקשה הש"ס על ריש לקיש דאוקמה בלוט ודילמא הוא נמי לשם מצוה איכוון אמר ר' יוחנן כל הפסוק הזה וכו' הרי דר' יוחנן מפרש דברי ריש לקיש מכלל דכוותיה ס"ל עכ"ל ואני אומר דאע"ג דהכי אתמר בסוגיין ובנזיר דף כ"ג א"ר יוחנן כל הפסוק וכו' נראה דהעיקר כנסחת עין יעקב בנזיר ודילמא הוא נמי לשם מצוה איכוון לא ס"ד דאמר ר' יוחנן כל הפסוק וכו'. ולפום האי גירסא דנראית אמיתית. מצינא למימר דר' יוחנן לא הדר ביה ולא חש להשיב לקושית ריש לקיש:
והנה הרב חק יוסף תריץ יתיב דברי הרקח דכונתו שלא יאמר כמה טורח אכילה זו ויגיד עליו רעו דקאמר כיוצא בו לא יאמר כמה טורח וכו' לפ"ז יפה כתב דאמרינן בנזיר אכל מצה וכו' עליו כתיב ופושעים יכשלו בם ואע"ג דלא קאי במסקנא היינו משום קושית ריש לקיש האי רשע קרית ליה ובכה"ג מצינן בירושלמי דקרי רשע א"כ שפיר עליו כתיב ופושעים יכשלו בם עכ"ל וכונתו דאיברא דלא קאי במסקנא דמסיק דאוכל לשם אכילה גסה פסח מיהא קעביד אמנם הכא בסוגיין איירי דאינו אומר כלום אבל הכא דקאמר כמה טורח אכילה זו בעבור זה הוא רשע ושפיר קאמרינן עליה ופושעים יכשלו בם והוא מציאות אחר זה נראה כונתו. והוא דוחק דס"ס נלמד מהירושלמי וליתיה בבבלי והרקח כתב דאמרינן בנזיר. וכפי דרכו הוה מצי לומר דברישא לא אמר בפיו אלא שענינו בתנועותיו והכרת פניו ענתה בו שהוא לטורח והוא רשע ובהכי מתישב לשון הרקח דברישא לא הזכיר דאמר כן ופשיטא דהגם דלא אמר בפירוש כיון שענינו ותנועותיו מורים כן הוא רשע. אמנם אינו מיושב מאי דמייתי לה מגמרין ואינו נלמד אלא מהירושלמי דמייתי בתר הכי. ויותר נראה דסבר דר' יוחנן פליג אריש לקיש ולא חש להשיבו וגריס כנסחת עין יעקב הנזכר וקי"ל כר' יוחנן:
ומדברי הרב פרי חדש סימן תע"ו דמייתי לדברי הרקח ולא הוקשו לו דבריו נראה דפשיטא ליה דמייתי מהס"ד שנזכר זה בש"ס. וכן נראה קצת מהרב חק יעקב עצמו דמורה מלשונו שאינה קושיא גדולה. אמנם קושטא דמילתא שדברי הרקח צריכים ישוב דלא קאי במסקנא ואפשר לומר כדכתיבנא בעניותין ודוק הטב שיש לצדד עוד: