ויעשו. ע' בעה"ת וא"ע ואוה"ח דמהיכן לקחו מים, ובס' הדרש והעיון כ' להט"ז או"ח תקפ"ב סק"ג דלשון כל יאמר גם על רוב דרובו ככלו, ומה"ט י"ל בר"ה מלוך על כל העולם כלו, של"י משמע שימלוך רק על רוב העולם, וה"נ י"ל אף שכ' ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם לשון כל לאו דוקא ונשאר מעט מים שלא נעשה דם ע"ש, אך דברי' תמוהים לומר כן שנשארו מים שלא נהפכו לדם, ובעיקר דברי ט"ז ע' או"ח ש"פ בט"ז סק"א., צ"ע מפסחים ק"ז. דמבדיל והולך כל השבת כולו עד רביעי והיינו דרובו ככולו אף דכ' כל השבת כולו, וביתרו (כ' ט"ו) וכל העם רואים את הקולות, ובמכילתא משמע דל"ה בהם סומים ואלמים והיינו מדכ' כל. ולט"ז גם רוב בכלל כל, וע"ע בקידושין מ"ד: וכולן אם מתו כו' או מיאנו, וק' דילמא מ"ש או מיאנו לאו על כולן וחוץ מביתו, וע"כ שמעי' דכל בדיוק, ומחולין מ"ד. ל"ת כולו אלא רובו אין סתירה די"ל הפשט דצריך לגרום רובו ולא כולו אבל לעולם לשון כולו בדיוק, וע"ש בפ' יתרו מאמר ק"ע, ומ"ש בפרד"י וישלח רמ"ה: בזה חדשות, וע"ע פ' בא (י"ב ל') כי אין בית על רוב קאמר, וע"ס אורחות חיים בהגהות מהרש"ם, וע"ע בשבועות כ"ו: בכל התורה כולו, ובס' עבודת הלוים מידידי הג"ר אלתר שליט"א רב"ד בפאביאניץ שכ' ליישב בכריתות ט'. אתורה כולה וברש"י ד"ה הא דרק פ"א כל, דהתם כל רק רוב דרוב קרבנות על שגגה דאו' משו"ה לא נקטו ב' פעמים כל למעט רוב ככולו, וער"מ פי"ג ה"א משגגות דמקרא ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין, וע' דבר נכון בבנין אריאל קרח (ט"ז ג') ע"פ כל העדה כולם קדושים:
ומנדרים כ"ה. ולשבע יתהון דמקיימת עכו"ם ותורה כולה א"נ תרי"ג מצות משמע קצת דש"ס גופי' לא פסיקא לי' דאפשר ותורה כולה רובה, ומשו"ה קאמר תרי"ג מצות, אבל אדרבה א"כ לימא ש"ס או כל התורה כולה כמו מלוך על כל העולם כולו, ובאה"ע בחמ"ח ק"כ סקכ"א דכלכם ל"מ לאינשי לכולם צריכים לחתום ע"ש, וע"ע בכורות ג'. דבעינן כל הבכור, וליכא, וזבחים כ"ה. אא"ע לשיריים דליכא כולה דם, והוריות ג': דבכה"ת כולה קיי"ל רובו ככולו, והכא כ' כל העדה, וע' חי' מצפה איתן נדרים ל"א: מה שחילק בזה, ובשו"ת מבי"ט בקונ' עגונות סוס"י י"ז כ' דבלשון בנ"א ל"מ רובו ככולו, ובביצה ט"ז: גבי ר"א שהיה יושב ודורש כל היום כולו, וחולין י'. וטבל ועלה כל היום כולו עש"ה:
ובענין אי שייך כל על שנים עמ"ש בפרד"י וישלח ר"מ: ובפ' יתרו (י"ח א', וכ' ט"ו) ותצוה (כ"ח ה'), ולקמן (ט' ח') בענין אי לשון הרבה שייך לומר על שנים ע"ש - וע"ע בתי"ט ותפא"י ברכות פ"ה אות ב' היו שוהים שעה אחת, כ' בכ"מ שעה ל"ד והכא דוקא ע"ש והוא מדקתני שעה אחת והיה די לכתוב שעה, ועי' מגילה כ"ח. אם נאמר כבש למה נאמר אחד ע"ש בקול סופר, ועמ"ש בפ' תשא (ל"ג ה'), ובדברי בעה"ת כאן אין מוקדם ומאוחר עמ"ש בפ' שמות (ד' כ'):
ויחזק. רש"י תבן אתם מכניסין כו' במנחות פ"ה., ובס' שמן המאור כ' טעם במה שהביא מכות מה שיוכלו החרטומים גם כן לעשות דמנהג החכם שרוצה להראות חכמתו, יציע בעיר גדולה בפני יודעי בינה, ואם יסכימו לחכמתו אז ידעו הכל שהמצאתו החדשה נכונה, ולא בעיר קטנה שאין בה אנשים גדולים, וכן כאן כשבא לפרסם גדולתו בחר במצרים שיש בו מכשפים גדולים, כקידושין נ'. י' קבין כשפים ירדו לעולם ט' נטלו מצרים, וכשהם יעידו לא יערער עוד שום אדם, כמ"ש בכתובות כ'. אין מקיימין השטר אלא משטר שקרא עליו ערער, אך פן יקימו דור לאחר שנים רבות ויאמר גם על חכמי מצרים של"ה כ"כ חכמים גדולים ואנחנו משכילים יותר מהם, לזאת עשה ה' דברים אשר גם הם יכלו לעשות, ומי שיבא ויערער יאמרו לו עשה גם אתה כחכמי מצרים ממטה יהפך לתנין, וממים לדם, ולהעלות הצפרדעים, והחרטומים ידעו, ואעפ"כ הודו בשאר מכות שאצבע אלקים: