והדגה. באוה"ח הביא מחז"ל ממכת דם העשירו בנ"י שמכרו מים למצרים, ומכאן מקור מה שאומרים דמים תרתי משמע (עי' מגילה י"ד:) להמצרים דמים דם, ולבנ"י ממון, והמד' ק' השייכות הא דהעשירו של פסוק והדגה כו', וראיתי די"ל פי' אחד דהיאור נהפך לדם וישראל שבא למלאות מים מיאור נהפך בכדו למים, וב', שהיאור הי' מים רק כשהמצרי בא למלאות מים נהפך בכדו לדם, ורק מכאן מוכח כפי' ב', דקשה למ"ל והדגה מתה פשיטא כיון דנעשה מים לדם מתו הדגים, א"ו שמים לא נשתנו כלל רק ביד המצרי נהפך לדם, ונס שני היה דדגים מתו, אך ע"ז קשה דיותר היה נחוץ להפוך המים לדם, ואז היה הנס בידי ישראל דלמעט בניסא עדיף (וע"ל שמות א' י"ב) ומצרים היו יותר מישראל, וע"ז מתרץ ממכת דם העשירו, ואז היה הנס בידי ישראל ל"ה רשאים להנות ממנו ולמכור דמעשי נסים אסורין בהנאה, ולכן נעשה הנס בידי מצרים, ואז בנ"י רשאין למכור המים, ובשפתי צדיק אות כ"ה, ובפ' בא אות כ"ב ג"כ הקשה דאסור להנית ממ"נ, ועי' תענית כ"ד: ורק התי' כנ"ל דביד ישראל לא נשתנו, אך אי הדם נתלבן ביד ישראל הדק"ל, ובא"ע הביא ג"כ דנתלבנו ביד ישראל:
ונלפע"ד לפמ"ש השאג"א בס' גבורות ארי תענית כ"ה, דדוקא למי שנעשה לו הנס אסור להנות ולא לאחר, אם כן י"ל דאם הישראל מכר המים למצרי ולקח מעות היה הישראל נותן המעות במתנה לישראל אחר, וכן עשאו כולם שנתנו זל"ז, וממילא מתחלה לא נהנה מהמעות דהא נתן לאחר ולא נהנה תיכף, והפשט שכלל ישראל נתעשרו, ועי' ס' הזכות פ' בשלח שהק' במן שהי' מ"נ איך הי' רשאין להנות ע"ש, וכה"ק בנח"ק שם, וכ' דז"ש ויאמרו אל אחי' "מן" ר"ת מעשה נסים "כי לא ידעו מה הוא" אי רשאין להנות ממנו, ויאמר משה הוא הלחם הידוע, דאחז"ל בשכר ואקחה פת לחם זכו למן, וא"כ הי' גמול אברהם ושרי להנות כיון דה' עשה בזכות אברהם ע"ש, וגם בפק"נ ודאי רשאי להנות ממ"נ, ועשו"ת מחנה חיים ח"ב חו"מ י"ט:
ובס' ישרש יעקב בתענית שם גבי מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק ג"כ הקשה דהוי מ"נ, ותי' כיון דשמן וחומץ בעולם, והתפלה היתה שטבע החומץ יתהפך לשמן שרי ע"ש, וא"ש כאן דמים יש בעולם אצל ישראל, ורק יתהפך דם מצרים למים שרי, ובשבת נ"ג: בנס שנפתחו לו ב' דדין והיניק בנו, ואמר אביי כמה גרוע זה שנשתנו לו סדרי בראשית, וקשה במן ח"ו נעשו גרועים שנשתנו עבורם שירד לחם משמים, אך בתו"י שם כ' ע"פ מד' דנפתחו למרדכי ב' דדים, ול"ק ג"כ כמה גרוע כו', דבשבת נשתנו דל"ה לו מעות ליתן שכר מינקת, אבל מרדכי הי' לו שכר מינקת אך ל"ה מצא מינקת ע"ש, מבואר דגוף הדבר שנפתחו לו דדין אינו גריעות רק מה של"ה לו מעות, ואם כן א"ש במן שהיו להם מעות דנתעשרו ממכת דם, ומה ששאלו ממצרים, וביזת הים, ורק שהלכו בארץ לא זרועה ולולי המן ל"ה להם לאכול ל"ש גרוע ודומי' דמרדכי, וע"ל בפ' בשלח (ט"ז ד') מ"ש בזה ועי"ז יתורץ ג"כ כאן עש"ה:
והנה מה שאברהם לא רצה ליטול ממלך סדום, ג"כ דלא רצה להנות ממ"נ, וע' הגהות ש"ס ווילנא תענית, דברבים ל"ש דמנכין מזכותם וליכא איסורא להנות ממ"נ, וע' מדבר קדמות מ' אות ג', ובפ' לך (י"ד כ"ג) הארכתי מאד בזה וציינתי הרבה, וכעת ראיתי בפי' ר"ח חגיגה י"ד: בבתולה שעיברה באמבטי מהו לכ"ג, שהר"ח ל"ג לכ"ג אלא מהו. והאיבעי' אי מטמא טומאת לידה, דכ' הר"ח דאינה מטמאה ואינו חייב קרבן לידה דמ"נ הוא ואינו קורא אשה כי תזריע ע"ש. ונר' דכל מצות התורה רק בדברים הבאים בדרך הטבע, וע"ע באגרא דפרקא סי' רס"ג דאדם המוליד בדרך נס ושינוי הטבע אינו מקיים מצות פ"ו, וז"פ מ"ש אאע"ה (בר' ט"ו ג') הן לי לא נתת הזרע, אע"פ שהבטיח ה', עכ"ז כיון שנשתנה לו הטבע שהי' עקר לא חשב לו הזרע:
ובס' החיים ה' חנוכה תר"ע הק' על הט"ז שגם בליל א' הי' נס שנשתייר קצת משמן, דאל"כ ל"ה ברכה כזה"ק, וק' אדרבה הי' להקב"ה להגדיל הנס ולברוא יש מאין ותי' דצ"ל מותר בפיך, ואסור להנות ממ"נ וא"כ נשתייר מעט וקמא קמא בטיל, וק' לר"י דמב"מ ל"ב ול"ש קמא קמא בטול, ואיך הדליקו ממ"נ, וי"ל למ"ש האזולאי ביער אוזן מער' ע' דעיקר האיסור להנות ממ"נ רק מדרבנן, ותוס' חולין צ"ט: ד"ה שאני כ' דבדרבנן מודה ר"י מב"מ בטיל. ובלא"ה י"ל להמרדכי הובא ברמ"א יו"ד ק"ב ס"ד בדשיל"מ בנולד בתערובות בטל, והר"ן נדרים נ"ב. כ' דדשיל"מ משום מב"מ ואף לרבנן ל"ב, וח"כ י"ל דגם מב"מ לר"י בנולד בתערובות בטיל. ובפסיקתא הובא בבני"ש כסלו מאמר ב' אות מ"ח לא יאמר אינו מקיים מצות זקנים הואיל ואינם מה"ת כו' אף עלי גוזרים שנ' ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נוגה אור, וי"ל דק' למה הי' צריך לנס השמן הא קיי"ל קמא קמא בטיל, בע"ז ע"ג. והי' יכולים לערות לתוך הפך שמן טמא מעט מעט, וע' בזה בס' הקובץ ה' חנוכה פ"ג ה"ב, ושו"ת מהר"י אסאד או"ח ר"א, וי"ל ע"פ ריטב"א ע"ז דרב ושמואל ס"ל דגם לרבנן עכ"פ מב"מ ל"ב מדרבנן, וא"ש דהנס הי' לחבת ישראל שגזרו מב"מ ל"ב, דבל"ז ל"ה צריך להנס כנ"ל, וז"ש אף עלי גוזרים וכו' ועל דרכיך נוגה אור הוא נ"ח, עי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה, והוא רק מדרבנן, עיו"ד צ"ט ס"ה וא"ש. וע"ע בירחון אהל ישרים סי' כ"א. ובס' בית יהודה אות כ"ו בזה.
באוה"ח מעשה שדים וכשפים אך בדמיון לעיני הרואים, ובסנהד' ס"ז, מפורש שעושים ממש מעשה, אך במהרש"א שם כ' דלאו בכל הדברים היו יכולים לעשות מעשה ממש, וע' בפי' ר"ג מאה"ג לב"ב קל"ד, וזה"ק וארא כ"ח., ובשו"ת נחלת שבעה ע"ו, וברמב"ן אחרי בחכמת נגרומסיא ובקוי אור: