מזה, רש"י שחשדת בכשרים וע' אוה"ח בפ"א איך חשד לבנ"י, ובשבת צ"ז. ויומא י"ט. החושד בכשרים לוקה בגופו, ויליף מכאן ודקדק בכשרים המוחזקים לכשרים אבל לבלתי מוחזק בכשרות אדרבה הנכון לחשדו, וכמ"ש במד' שמואל אבות כ"א מ"ג על הוי דן כ"א לכף זכות, וכל"י קדושים (י"ט ט"ו), וכמ"ש כבדהו וחשדהו (לא נמצא בשום מקום רק במס' ד"א רבה פ"ה לעולם יהי' כל בנ"א חשודין לפניך כלסטים והוי מכבדין כר"ג):
וע' בפ"א מ"ה דיומא והן פורשים ובוכין דהחושד בכשרים לוקה בגופו כמ"ש כאן והנה ידו מצורעת כשלג, ועתי"ט פ"א מ"ד מיומא, ובקול סופר שם הקשה דלמא שאני משה שחשד לכל ישראל שאמר והן לא יאמינו לי ואין רשאי לחשוד רבים וגם אין חשדא ברבים, עי' ע"ז מ"ג: ויו"ד קמ"א ס"ד ומג"א רמ"ד סק"ח בבנין ביהכ"נ, ואם כן משה שחשד רבים נענש אבל כאן חשדו לאדם פרטי דילמא מותר, אך להחת"ס או"ח סימן ס' דרק אם רבים משתתפים בדבר א' כגון בבהכ"נ ליכא חשד, אבל רבים שכל אחד עוסק בשלו כגון אחר שריפה שכל אחד בונה בית שלו יש חשדא אף ברבים ע"ש, אם כן החשד שהן לא יאמינו לי כחשד יחיד, שחשד שכל יחיד ויחיד לא יאמין לו אם כן ילפינן שפיר שאסור לחשוד אפילו יחיד ולכן בכו:
ובש"ס יש הרבה היינו דאמרי אינשי, ובמדרש תלפיות מונה אותם ע"פ א"ב, וגם יש הרבה בספר מילין דרבנן, ונתיב הישר, ומפתח האגדות, וע"ע בשו"ת אבני חפץ סימן כ"ט, וגם יש הרבה שלא נמצא בש"ס ומדרשים אך שגורים הם בפי העם, ומנה אותם בספר ארח מישור הנדמ"ח, ובטח יש להם מקורות נאמנים, ובאתי לציין רק אותם מאמרים שיד כל ממשמשים בהם, ונמצא רמז מהם בש"ס ומדרשים, ורק בצורה אחרת מכפי שהם שגורים: א) הרודף אחרי כבוד הכבוד בורח ממנו, אולי לקוח מעירובין י"ג. כל המחזיר על הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מגדולה גדולה מחזרת אחריו, וכ"ה בתנחומא ויקרא ג'. ב) אחר כל קטטה חרטה, א"ל משמ"ר פ"ל אין דבר טוב ואין שלום מתוך מריבה: ג) אין אומן בלא כלים, א"ל משמו"ר פ"מ נגר שאין בידו ארגליא אינו נגר: ד) בעוד הברזל חם הלמו, א"ל מסנהדרין ל"ג: אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי: ה) די לחכימא ברמיזא, א"ל ממד' משלי כ"ב לחכימא ברמיזא כורמיזא באגרוף: ו) ויחכם מכל אדם (מ"א ה' י"א) אפילו מן השוטים, א"ל ממד' תהלים ל"ד ע"ש: ז) ההכרח לא ישובח ולא יגונה, עי' מהרש"א חולין ז'.: ח) טוב צפור א' בידים, ממאה בשמים, קה"ר פ"ד טבא חדא ציפרא כפותא מן מאה פרתין, ובכתו' פ"ג: בוצינא טב מקרא: ט) יחס בקברות בבית צרות, א"ל ממנחות נ"ג. בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה, ועמ"ש בפ' וארא (ו' ב'): י) כלי זיין לנצח מחרפו היא השתיקה, א"ל משבת פ"ח: ויומא כ"ג., ועכל"י דברים (כ"ג י"ד) ע"פ ויחד, ובפרד"י וישב רצ"ד: יא) מאן דיהיב חיי יהיב מזונא, בתענית ח': אי' דכי יהיב רחמנא שובע לתיי הוא דיהיב: יב) מי שיש לו מנה רוצה מאתים, א"ל מקה"ר פ"א ע"פ ונתתי את לבי אית לי' מאה בעי תרתי מאה, וע"ע קה"ר פ"ג ע"פ ראיתי את הענין: יג) מיום שחרב בהמ"ק ניטל טעם בשר וניתן בעצמות, בפענח רזא פ' בא: יד) סכין מסוכן ביד חכם וכ"ש ביד שוטה, תשבי אות ס': טו) צרת רבים חצי נחמה, א"ל ממד"ר דברים פ"כ צרה שהיא של יחיד צרה וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה: טז) קבל האמת ממי שאמרו, א"ל מסנהדרין ק': אסור למקרי בס' בן סירא, עכ"ז מילי דמעלייתא דאית בהו דרשינן: יז) המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעה"ב מד' תהלים ק"כ, ועי' יד שאול יו"ד שמ"ה, ומ"ש בזה הרבה בפרד"י נח ס"ד: וביתרו (כ' י"ג): יח) איזה כשרה בנשים העושות רצון בעלה, הובא ברמ"א אה"ע סוס"י ס"ט בשם תדב"א: יט) המתחיל במצוה אומרים לו גמור, במדב"ר מטות כ"ב למה שלח פנחס אמר מי שמתחיל במצוה הוא גומר, ובסוטה י"ג: העושה דבר ולא גמרה ובא אחר וגמר כאלו עשאו, ועמ"ש בזה בפרשת בשלח (י"ג י"ט): כ) אין אורח מכניס אורח, ל"נ רק בב"ב צ"ח: בן סירא לא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מזה אורח מכניס אורח: כא) כל הכועס כעובד ע"ז, בשבת ק"ה. אי' רק שובר כלי בחמתו, ועמ"ש בזה בפ' (וארא ו' ב'): כב) כבד את ה' מהונך, א"ת מהונך אלא מגרונך, ל"נ ורק ברש"י משלי (ג' ט') הביא זה, ועב"י או"ח נ"ג בשם שבולי לקט, ובאה"ט סקי"ב, והגהות הגרז"מ על פסיקתא ובתניא רבתא: כג) אזנים לכותל מד' תהלים ז', ורש"י ברכות ח': כד) העולם דומה לסולם זה עולה וזה יורד, א"ל ממד"ר במדבר פ"כ ותנחומא מטות ו', ה' נוטל נכסים מזה ונותן לזה שנאמר (תהלים ע"ח ה') זה ישפיל וזה ירים: כה) יום ראשון אורח, שני טורח, שלישי סורח ב"ר פכ"א, מד' תהלים כ"ג, תנחומא פנחס י"ז. כו) זהב זה הב ובלעדו אין אוהב, א"ל מב"מ מ"ד. כל שהכסף בידו ידו על העליונה: כז) ממשה עד משה לא קם כמשה, הוא הרמב"ם דלא מצינו בש"ס תנא או אמורא בשם משה. כח) למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזיר להתירו הראשון, והביאו ר' בחיי פרשת שמיני, ובמדרש תלפיות ענף חזיר, ובאוה"ח שמיני (י"א ז') כתוב דלע"ל יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלא גרה ויותר כי התורה לא תשתנה, ובתורה תמימה תמה ע"ז דלא מצינו שלע"ל ישתנה טבע בע"ח, ובספר אור יקרות דמ"ז: כתוב כוונתו לדג שיבוטא ע"ש, ובשו"ת הרדב"ז תתכ"ח כתוב שישראל יאכלו משמנים כאלו הותר להם חזיר, לא שיותר בשר חזיר ח"ו, וע"פ סוד יש שר אחד ושמו חזריא"ל והוא קטיגור ועתיד להיות סניגור ע"ש, ובויק"ר סופי"ג ואת החזיר זה אדום. ולמה נקרא שמו חזיר שמחזרת עטרה לבעליה וכו', וע"ע בקה"ר א' עה"פ מה שהיה הוא שיהיה, וביפ"ת בשוח"ט קמ"ו עה"פ ה' מתיר אסורים, בס' מצודת דוד טעמי המצות לרדב"ז מצוה קפ"ה, עקרים מאמר ג' פט"ז, של"ה בבית ישראל בשם הגלאנטי, ראש אמנה פ"ג י"ג, בפי' יעב"ץ על פרק שירה סופ"ד, פענח רזא פ' ראה, ערכי הכינוים, זרע ברוך פ' תזריע, עשרה מאמרות מח"ד ח"ב פי"ז, ריטב"א קדושין מ"ט:, בני יששכר מאמר ז' אות ב', ילקוט חדש בליקוטים סימן ל"ו, ס' נטריקן להפמ"ג קו י', שד"ח גימל אות ע"ו, יריעות שלמה על הגש"פ ד"ה בכל דור ודור, והמאסף מירושלים שנה י"ח סימן פ' ע"ש הרבה חדשות ומהאריכות לא העתקתי:
מזה עבעה"ט, וראיתי לפמ"ש רש"י בפי"ד שע"י הסירוב ניטלה הכהונה ממשה וניתנה לאהרן, בזבחים ק"ב. וכהן נקרא מזה, ברכות כ"ח. מזה בן מזה (והוא לחשיבות כח הטהרה שבידו, ואע"פ שהכל כשרין להזות, בפי"ב מ"י דפרה, ויומא מ"ג., מ"מ היו רגילים ליתן לכהן כמ"ש תוס' קידושין ע"ו. ד"ה אין, דאע"פ ששחיטה כשרה בנשים לכתחלה לא עבדי כ"א מיוחסים) ולזה אחר שאמר והן לא יאמינו לי, א"ל ה' "מזה בידך" שהיה בידך להיות כהן וע"י סירובך "מה זה" בידך הפסדת הכהונה:
גם י"ל מה יש בכחך לעשות שישמעו, ויאמר מטה, ר"ל שבט מושלים לרדותם בחזקה, א"ל השליכהו ארצה ואחוז בזנבו, לרמז כי לא על ידי יד חזקה ימלוך, כי מדה זו יתהפך לנחש על ידי נקמת העם, וכאשר ראה כי משה נס ממדה זו, א"ל שלח ידך ואחוז בזנבו, כלו' לא לנוס לגמרי, אך לאחוז בזנבו רק מעט, וכאשר הורה הנסיון בהרבה מדינות כי נקמות העם איומה מאד (וע"ל א' ו'):
והגר"ש סופר ז"ל מקראקא ביאר מ"ש בתהלים (מ"ה ו') "חציך שנונים עמים תחתיך יפלו" הוא רק לפי שעה אבל "בלב יהי' אויבי המלך" כי אין בכח האגרוף רק לגוף ולא להשיג הלב "כסאך אלקים עולם ועד" אימתי "שבט מוסר שבט מלכותך" אם תתנהג ביושר לבב אז לא תמוט לעולם:
והג' נצי"ב מוולאזין ז"ל אמר, שלא אמר משה שישראל לא יאמינו בגאולה, רק לא יאמינו שהוא השליח האמיתי לזה שלא נודע להם גדלותו, דמנעוריו היה גדל בפלטין פרעה ולבוש כמצרי' ובנות יתרו חשבוהו למצרי, ולפי הבנת בנ"י אהרן ראוי ביותר לשליחות זאת, והראה ה' המטה נהפך לנחש, וראש המטה לראש הנחש, וקצת המטה לזנב וצוהו ה' לאחוז בזנבו ונהפך למטה, והיה מהראוי להיות בידו קצה המטה, אבל לא כן היה אלא "ויהי למטה בכפו" שנתהפך קצה המטה לראש מטה, וכדרך שתופסים המטה למעלה בכף, ובזה הראה אע"פ שאינך כדאי בעיניהם רק להיות זנב לאריות, מ"מ תהיה לראש מנהיג הדור, (באבות פ"ד מט"ו, וסנהד' ל"ז. אי' הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים, ובירושלמי פ"ד ה"ה שם אי' מתלא אמרה הוי ראש לשועלים ואל תהיה זנב לאריות, ועזה"ק תרומה קמ"ז: ובג"כ אמרו קדמאי דליהוי בר נש זנבא לאריותא ולא רישא לשועליא וכו' עש"ה):