כן עשו, באמרי שפר כ' דהדין בסוכה כ"ה עוסק במצוה פטור ממצוה, ובעת שעסקו בבנין המשכן הי' פטורים ממצות ואח"כ נתחייבו וז"ש ותכל כו' ויעשו בנ"י את כל המצות ע"ש, ובתוס' ב"ק נ"ו: ד"ה בההוא כ' דאם יכול לקיים שתיהן מחויב לקיים דאטו מי שיש לו מזוזה יפטור ממצות, ולפ"ז גם בעת שעסקו במשכן קיימו מצות שיכלו לקיים אז, אבל אחר שכלתה מלאכת משכן עשו ככל אשר צוה ה', ובס' הדוה"ע כ' להמפו' דעוסק במצוה פטור רק במ"ע ולא בל"ת א"כ בשעת עשיית המשכן קיימו רק האזהרות ולא מ"ע וקמ"ל קרא ותכל כו' אז קיימו ככל אשר צוה אף המ"ע, ועשו"ת חכ"צ סי' א' שאונן שפטור ממצות רק ממ"ע ולא מל"ת, וג"כ בסומא כ' בס' המכריע סי' ע"ח שפטור אף בל"ת ולא כן דעת הפו', ובפרד"י תולדות דק"צ הארכתי בזה ע"ש הרבה חדשות, וע"ע בירו' סוטה פ"ב ה"ה וקה"ע ומה"פ שם, פמ"ג או"ח סי' ס"א במ"ז סק"ג, שו"ת בית יצחק או"ח ה' אות י"ג, ואה"ע ח"ב סי' פ"א, בס' משנת אליעזר מ"ת דף ע"ה, ושו"ת שדה יצחק סי' א', שד"ח מער' ס' אות ס"ו, שו"ת חמדת אפרים אה"ע סי' ס"ו, בפרד"י בראשית דמ"א. ובקונטרס פרי עץ הפרדס דף ה' הרבה מענין אי עוסק במצוה פטור מל"ת, ובפ' שמות דף ל"ו, ובהערות לדף ט' ובתוס' ברכות ב': ד"ה משעה הק' עני גופא מתי יתפלל, והק' מהרש"א למה לא הק' במשנה כהן גופא מתי יתפלל, וכ' בס' טל תורה דאפ"ל בסומים דפטור ממ"ע ולא מל"ת, ואסור לאכול בטומאה ופטור מק"ש ותפלה, ואף שכ' תוס' ב"ק פ"ז. ד"ה וכן דמדרבנן חייב, מ"מ כיון דמה"ת פטור ל"ש גזירה שמא ישכח אבל בעני דמשום שאין לו נר מקדים לאכול מבעו"י כמ"ש בגמ', וע"כ לא איירי בסומא, דאין נפק"מ לו בין יום ללילה ושפיר הק':
ויעשו באוה"ח תורה נתקיים רק בכלל ישראל, עמ"ש בזה בפרד"י ויחי דף שד"מ דרוש ארוך וע' בקצה"ח ש"ו סק"ג דאם האומן התנדב לעשות בחנם לא אמרי' אומן קונה בשבת כלי, ואא"ז ז"ל בנתה"מ סק"ד חולק עלי', וכן אי' בפנ"י גיטין כ'. בתד"ה א"ל בהנתה"מ, וע"ס שארית יעקב, דף מ"ג: שכ' ראי' להקצה"ח ממה שנצטוו לנדב נדבות למשכן ולעשות אותם, ואי גם בחנם קונה בשבת כלי א"כ לא מבעי' לשי' מהר"ש הלוי דגם בגוף הכלי קונה האומן ע"י השבח, ועשה מן חומר צורה, א"כ הו"ל כל המשכן וכלים של בצלאל ואהליאב ולא של משה וישראל, ואפי' לשי' התה"ד סי' ש"ט דרק בשבח כלי קונה ולא בגוף הכלי מ"מ איך נתקיים הקרא ועשו לי מקדש שנצטוו מה' ע"י מ"ר, וכן מ"ר נצטוה ועשית הא השבח שנעשה משכן וכלים של עושי המאלכה בלבד, ואח"כ כשהחזירו למ"ר וחכמי לב הוי כמו שקנו מהם ולא נחשב כאלו הם עשו, וכמ"ש בגמ' למ"ד אומן קונה בש"כ ליכא בל תלין גבי אומן משום כשמחזיר הוי כמוכר לו, ותורה מייחס עשיית מלאכה לבנ"י, ובאוה"ח כ' ג"כ דשליח ש"א כמותו וכאלו כל ישראל עשו כו', ולר"ן פ' כל הנשבעין דאפי' אומן קונה בש"כ לא עדיף קנינו מקנין משכון, (ועקצה"ח סק"ד) ל"ק, דקודם שגמרו והחזירו הוי כאלו ממושכן אצלם ולא נפקא מישראל כלל, אבל לרמב"ן דאומן יש לו קנין בגוף הכלי ק' כנ"ל, וכן ק' בכתיבת ס"ת איך יוצאין כשכותבין ע"י אחר למ"ד אומן קונה, ורק בזה י"ל כיון שהקלף ודיו של בעה"ב ופעולת הסופר רק בחזותא ולא מילתא הוא (וע' תורת גיטין סי' ק"כ סק"ו, ושו"ת בית אפרים אה"ע קי"ז וס' דרך המלך פ"א הי"ח מתפילין), וזה ל"ש כאן שעשו מנדבות משכן וכלים ונתהפך מחומר לצורה, א"ו כיון דנדבו בחנם ל"א אומן קונה כהקצה"ח, וגם י"ל דרק היכי שאם יזיק יתחייב לשלם אז מתכוון לקנות השבח שלא יתחייב, וא"כ בצלאל ואהליאב דעשו בחנם ולא הי' יראים שיתחייבו אם יזיקו דמזיק הקדש פטור מה"ת וכתוס' ב"ק ו': ד"ה שיר, משו"ה ל"ק בש"כ: