משני עבריהם, עירו' פ"ו משקלים וביפה מראה שם, ואי' בר' בחיי משני עבריהם נגלה ונסתר, וכאן כ' לוחות העדות ובפי"ט כ' רק הלוחות, ואי' בפסחים פ"ז: ותנחומא בעגל פרחו האותיות, ומשו"ה כ' לוחות העדות, ולקמן דפרחו אותיות והיו רק לוחות אבנים ולא העדות, ע' בכורי אביב וגן רוה עקב. - וכ' בח"ס אם אחד יאמר בנגלה (לעין כל) שלא יאמין בנסתר, הוא סימן שגם בנסתר (באין שומע) גם בנגלה לא יאמין, וערדב"ז ח"ג תקמ"ט, ובשער בת רבים אריכות, ובקו"ד ח"ד סי' ה', הא דשמו"ר שני לוחות העדות לוחות כ' לא זו גדולה מזו, דלכאו' כיון שהי' י' דברות ה' על לוח זה, וה' על זה וה' ראשונים פסוקים גדולים וצריכים לוח גדול, וה' אחרונים קצרים וצריכים רק לוח קטן, השמיענו הכתוב שהי' שוות, וצ"ל שבלוח השני הי' אותיות גדולות או גליונות גדולים, והשוו מדתם למדת לוח א', אבל בתנחומא עקב כ' שהי' ב' לוחות שווים זל"ז ופסולתן ג"כ שווין, וע"כ הי' ע"פ נס דאותיות שבראשון מרובים מבלוח שני ואיך אפשר שיהי' פסולת אותיות שוה, וכלל גדול דלא עביד ה' נסא למגנא ומה התועלת מנס זה (ע' ברכות נ"ח. ובס' שלמה משנתו שם דמוכח משם דאפי' במקום פק"נ לא עביד ניסא לשקרא מפני שחותמו אמת ועמ"ש בבשלח (דף קל"א.):
ובאדר"נ פ"ב כיון שראה משה מעשה עגל חזר עם הלוחות ורצה לשברן יצאו ע' זקנים ולא הניחוהו, והי' הוא אוחז בראש הלוח והם אוחזין בראש לוח, חזק כחו של משה מכחן, ופלא מה הי' דעת זקנים ומה שיבח משה שהי' גבור מהם, וי"ל דכל מצות נחלקין לב', בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו, ויש חרדים בינם למקום, ונזהרים גם מספק איסור ומה שנוגע לדררא דממונא הם מזלזלין ומורים היתר לעצמן, ויש אנשים זהירים בינם לחבירם שלא לנגוע בפרוטה שאינה שלהם ועושים צדקה וחסד ומקיימים וחי אחיך עמך אבל אינם נזהרים בשבת ומאכלות אסורות, ונשענים על דברי הלל (שבת ל"א.) כל מה דעלך סני לחברך ל"ת זה כל התורה, ושניהם טועים דעלינו לשמור כל התורה, ור"ח הוקשה לו למה באו י' דברות בב' לוחות ולא באחד והשיב דנחלקו לב', ה' ראשונות בין אדם למקום (וגם כבוד או"א הוי בינו למקום, דהשוה כבודם, לכבוד מקום) וה' בין אדם לאדם (ועיקר ניאוף על א"א) וז"ש לחת שוות שלא לזלזל בשום א' מהם, וז"ש שפסולתן שוה לרמז שלא יצדיק נפשו לחשוב שהגם שהוא פסול בזה אבל צדיק וכשר בזה אלא אם פסול בזה פסול גם בשני, ולא רצו הזקנים לשבור שתיהן כי לא עברו רק על לוח א' אבל על לוח ב' בינם לאדם לא עברו, ולמה לשבור גם לוח ב' אבל משה נצחם ששוים, וע"ש בסי' ז' דרוש נעים ובפרד"י נח דמ"ז:, ויחי שמ"ו. הארכתי בזה ע"ש ותרוה נחת, ובס' ימין ושמאל פי"ג הביא פשט בב"ב קס"ה, רוב בגזל ומיעוט בעריות, במקום שיש "רוב" ישראל כמו פוילין וגאליציע "בגזל" זהירים בעבירות לבין אדם למקום, אבל יש בנ"א שרק חוטאים בממון וגזל, "ומיעוט" בארץ שיהודים מועטים באשכנז וצרפת וכדומה "בעריות" שם פרוצים בתאוות אבל זהירים מגזל ואונאה:
וברש"י ואתחנן (ו' ה') יש לך אדם שממונו חביב מגופו כו' עמ"ש בזה בפרד"י בראשית דט"ז: ושמות א':