1
זכור לאברהם יצחק ולישראל, בדהי"א (ל' ל"ד) בני יצחק עשו וישראל, וברש"י מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב וצ"ב, ומצאתי בס' לשון הזהב פ' תולדות דאי' בעשרה מאמרות מ"ד ח"ד דלכך התפלל משה זכור לאברהם יצחק וישראל ול"א יעקב להוסיף כח הרחמים קו האמצעי, ישראל בגימ' משה יעקב דוד תקמ"א, ורש"י כ' בריש דה"י דעיקר הספר נכתב בשביל יחוסו של דוד, וז"ש ול"א יעקב משום כבודו של דוד:
2
נשבעתי ערש"י ובס' מק"מ דברש"י ח"ש (כ"ד ז') אשר דבר לי ואשר נשבע לי הכפל הוא שבועה, והן הן שבועה כמו לאו לאו במבול (נח ט' י"א) ואף דהי' בזמנים שונים מ"ע השי"ת למעלה מן הזמן, וזה אשר נשבע ואשר דבר, דיבור הוא שבועה, וכן בוישלח (ל"ב י"ג) היטב איטב עמך, כרמב"ן הבטחה ע"י שבועה אינה חוזרת, ע' שבועות ל"ו. לאו לאו או הן הן הוי שבועה, וביו"ד רל"ז ס"ה אעשה אעשה הוי שבועה: