שבת שבתון, רש"י הכפל שאסור אפי' אוכל נפש, ע' באוצ"ח פ' ויקהל שהק' למה כאן ובויקהל (ל"ה ב'), ואמור (כ"ג ג'), כ' שבת שבתון, וביתרו (כ' י'), ואתחנן (ה' י"ד), לא כ' ש"ש, רק וביום הז' תשבות, ותי' עפמ"ש בברכות ל"ה: דבזמן שעושין רצונו ש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים, וא"כ אותן שעושין רש"מ, כל ימי השבוע אצלם שבת, א"כ יום הז' אצלם ש"ש, אבל אותן שאין בגדר עושין רש"מ, ועובדין ו' ימי המעשה, יום ז' נקרא אצלם רק שבת לחוד, לפ"ז א"ש דכאן ובויקהל ואמור כ' תעשה או יעשה בצירי, שמורה שעושין רש"מ נקרא אצלם ש"ש, אבל בעשה"ד כ' ש"י תעבוד דמורה דהם בעצמם עושין בו' ימי המעשה לכן נקרא רק שבת לחוד, וע"ס מחנה ראובן יבמות ה': ברש"י כאן, ריח דודאים בפתיחה אות ד', ס' תולדות אפרים כאן, ומ"ש בפ' יתרו (דף קס"א):
ולא תקשה דאיך שייך לומר דבעשה"ד ידבר באין עושין רש"מ, וי"ל עפמ"ש בס' וימהר משה מער' ב' סי' רצ"ב דעושים רש"מ היינו לפנים משורת הדין, ועמ"ש בפרד"י ויחי שמ"ה., וי"ל באין ערש"מ באמת מקיימין כל המצות רק לא לפמשה"ד, וע"ס בכורי אביב - ובענין נו"ן המקטנת ע"ס מגלת ספר רות (ב' ח') שמביא שו"ת שמש צדקה בהסכמה, כמו אישון כלו' האיש הנראה בבת עין קטן הקומה, וכגון שבתון וזה שבת קטנה היינו תושפות שבת, וע"ע בחו"י סי' א', ורש"י חגיגה י"ד. ומהרש"א על כורסוון, וכ"כ במהרש"א סוטה ח': ד"ה כל סאה, וע"ע במנחות ל"ד: ת"ל ולזכרון זכרון א' ולא ב' וג' זכרונות, וע"ע רד"ק מ"ב (י"ח ד') נחשתן, א"ע תזריע (י"ג מ"א), בנגעים פי"א מ"ד, בגליון הש"ס מהגאונים מלבוב על ירו' כלאים פ"א ה"ג ובמקו"ב מבוא דכ"ט. הביא רמ"א אה"ע בסדר הגט קנ"ד סע"ג שלא להשב הן הן ב"פ דקרוב למובן לאו, והקשה דכ' בסמיכה יורה יורה, וע' גיטין ס"ז. וב"ק צ"ג. יש הן שהוא כלאו, וברכות י"ד: אמת אמת, וירו' מגילה פ"ב ה"י אמן אמן, וחי' מהרש"א סוטה י"ב: ד"ה המצפצפים כפול יורה על המיעוט כמו ירקרק אדמדם, ובהמאסף שנה י"ז סי' ל"ה אריכות:
לה' שביתת שבת אינו כהאומרים שהוא לטובת הגוף כדי שאח"כ יוכל לעשות מלאכה בחול ביתר שאת רק לשם ה' לבד, וכן בפ' בהר (כ"ה ב') ושבתה הארץ שבת לה', כי מהדרך להוביר שנה א' ואח"כ תחיה כחה להוציא זרע רב, לז"א דלא כן רק שבת לשם ה':
אוה"ח ודקדק כל העושה בו פי' ביום השבת שהוא ידוע יומת כו', ופלא שלא נכתב כלל כאן "בו" ורק בויקהל, ואולי צ"ל "בה" וקאי על פי"ד כל העושה בה מלאכה, אך קשה להגיה בספר כמ"ש רמ"א יו"ד רע"ט ס"א ובקוי אור כ' דלא קאי כלל אקרא רק הוא לשון עצמו כלו' ודקדק כל העושה בו כלו' ביום השבת: