גגו ערש"י מזבח נחשת ל"ה לו גג מצופה אלא מלאו בעפר, וכ"ה בפסקי תוס' חגיגה סי' ל"ז, ועכו"פ מ"ג סק"ה שהביא גמ' חגיגה כ"ז, אין אור של גיהנם שולטת בפושעים ק"ו ממזבח הזהב, ובתוס' כ' בתנחומא יש שמשה תמה מפ"מ לא ישרוף העץ וא"ל ה' כך דרכי באש של מעלה אש אכלה אש ואינו מכלה, וכ' הכו"פ שהי' ק' לתוס' למה יליף ר"ל ק"ו ממזבח זהב של"ה גחלים רק מחתה א' בבקר וערב, ולא יליף ממזבח נחשת שהי' ג"כ ציפוי זהב ואש הי' מתמיד יום ולילה, ולכן כ' התנחומא דיליף ממזבח הזהב של"ה אש של מעלה אלא שלמטה וכו', ופליאה דהרי מזבח הנחשת ל"ה לו גג אלא מלאו בעפר, ומצאתי בס' נטע שעשועים שהערה בזה וצע"ג, וע"ע בתנחומא סו"פ תרומה שמשמע ככו"פ, וכן מרש"י סו"פ במדבר וע"ש בענף יוסף, ושו"ת מהר"ם מינץ פ"ז, תשב"ץ ח"ג ע', מהרי"ט ס"ק, והגהות רש"ם על ש"ס חגיגה כ"ז בזה, ובמכילתא פ' יתרו דילפי' ממזבח אדמה שיהי' חלול וממילא בעפר, ור"י חולק ויליף ממזבח אדמה שלא יבנהו ע"ג כיפין וע"ג מחילות ע"ש, וי"ל דלר"י שוה למזבח הזהב מג"ש רביע רביע כבזבחים נ"ט:, וע' בדף ס"א: בגמ', בתורה והמצוה פ' יתרו, בס' מעשה למלך פ"א הי"ג מבהב"ח, וע' שפ"צ אות ל"ט שחקר אי במזבח הזהב פסול נפגם, ובס' נפ"ח או"ח רכ"ז כ' שהפסקי תוס' הוציאו זה מגמ' שם, אין אור של גהינם שולטת בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב, ולא הוכיחו מזבח החיצון, וע"כ של"ה לו גג אך שמלאוהו עפר, ול"ה חידוש שלא נשרף, ונקטו מזבח הזהב שרק כעובי דינר זהב ואעפ"כ אין אור שולטות בו - ובתוס' הביא מתנחומא שמשה תמה ע"ז שלא ישרף וא"ל ה' כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה, דכ' והסנה איננו אוכל עכ"ל, ולכאו"ק למה באמת תמה הרי כבר ראה בסנה, וי"ל עפמ"ש ביפה מראה על ירו' שבועות פ"ו אות ג' דבר חדש, כשתרד אש משמים ברעם אם יאחז בדבר לא יוכל לכבותו, אא"כ יביאו אש שלמטה ויניח אצלו, ופי' בזה מ"ש אע"פ שאש ירדה משמים מצוה להביא מהדיוט, כדי שיראו שאש היורדת אינו ראש טבעי, ומצות להניח מהדיוט ויראו שלא יכבה עכ"ל, ולכן תמה משה דהא מצוה להביא גם מהדיוט ותשלוט אש של הדיוט, א"ל ה' שאש שלמעלה אוכלה אש ומוצא כח השריפה מאש של מטה, - וע"ע בלחם שמים אבות פ"ה מ"ה, על ולא כבו הגשמים אש של עצי המערכה - וע"ע בתוספתא פ"ז משבת שהוזכר קוי ברזל מושכי הברק, ובירו' נזיר פ"ט ה"ו הדין סערה דחיל מן הדין פרזלא, וע' ר' בחיי נח בענין מחשבת אנשי דור הפלגה ובילקוט ראובני שם: