את הכבש האחד, עמ"ש ביתרו (כ' י"ב), ובמגילה כ"ח. שאל ר"ע את ר' נחוניא במה הארכת ימים אתו גווזו וקא מחו לי' כו' אם נא' כבש למה נא' אחר כו', וענובי"ת או"ח קל"ט מ"ש בזה, וכבר תמהו דצריך להבין שאלת ר"ע אם נאמר כו' וענינו לשאלה ראשונה במה הארכת ימים, ואם בשביל להודיע שהוא צורבא מרבנן למה בא בשאלה זו דוקא, ושמעתי דביומא ל"ד: אהך דרשא דאחד מיוחד שבעדרו פריך ת"ל ממבחר נדריך ומשני דס"ד ה"מ בנדבה לפי שבא לדורון אבל לדבר שבחובה כל היכי דנפיק ידי חובתו סגי קמ"ל, ובס' חסידים ר"י אם ראית ת"ח שהאריך ימים וכו' ואין שם דבר א' מה"ת אלא דקדוקי של סברא עכ"ל, ופי' המפרש דעל מצות הכתובות בתורה ש"מ בה"ע ליכא, אבל במה שמוסיף מדילי' יש שכר בה"ע, וע' מה שהארכתי בזה בפרד"י לך דפ"ג. ובזה יש לפרש כיון דהנך גווזו דקא מחו לר"ע היו סבורים דאריכות ימים לא בזכותא תלי' דש"מ בה"ע ליכא, ואי משום דקדוקי מצות לאו מידי, דבדבר שבחובה אין נפק"מ בתוספות כדס"ד ביומא, וא"כ אין מקום לשאלת ר"ע, אם לא שקץ בחייו, ע"ז השיב ר"ע ואמר רבי, אם נ' כבש למה נא' אחד, ועכצ"ל דהיינו מיוחד שבעדרו, וכיון דגם דבר שבחובה יש לעשות מן המובחר, א"כ שפיר מצינו למימר דנהי דש"מ בה"ע ליכא, מ"מ בדקדוקי מצוה יש שכר בעוה"ז, ולכן במה הארכת ימים כי תורה הוא וללמוד אני צריך איזה זכות יש בדקדוקי מצוה שתועיל לאריכות ימים ואולי אוכל לקיים גם אני באותם הדקדוקים שעשה רבי, וע"ע בצל"ח פסחים נ"ט. מ"ש ברש"י כאן והביאותי בפ' פנחס (כ"ח ד'), וע' בתורה תמימה דבר נכון בכאן - ושמעתי בשם הגר"ש סופר ז"ל מקראקא ע"ד צחות בפ' קרח (ט"ז ט"ו) לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם, דרך העולם כשמת המלך ובא מלך חדש בראשונה משליך הראשים ומושיב שרים חדשים ונמוכים, שלא יאמרו לו דיעות, וכ' עם הדומה לחמור, זה המון עם, וז"פ ל"ח אחד מהם נשאתי היינו פשוטים שיהי' לראש, ולא הרעותי את אחד מהם, אחד הוא המיוחד, והפשט שלא השליך ממקומם הגבוה, את השרים הגדולים. ובזה"ק ויחי רכ"ט: שמחה בצפרא ורננה ברמשא וע"ד את הכבש וגו', ועשו"ת מהר"ם אלשך קל"ח דשיר מעכב הקרבן רק בשל שחרית ולא בתמיד בין ערבים, ופי' בזה טאו"ח קל"ג ע"ש, וע' אב"נ או"ח סכ"ז שלפי הזהר א"ש דבתורה לא נזכר חצוצרות רק ביום שמחתכם ובמועדיכם, ובר"ח ובתמידין לא נזכר, רק בספרי, וביום שמחתכם אלו השבתות ר"נ אומר תמידין, ולזהר דשמחה רק בצפרא וכ' וביום שמחתכם א"כ אין חיוב חצוצרות רק בצפרא, ובאות א' כ' דשיר דלוים למדין מחצוצרות, ואינו מה"ת רק בשחר ומדרבנן תקנו גם בתמיד ערבים, ואינו מעכב כיון דמה"ת לא בעי שיר כלל ע"ש באריכות:
בבעה"ט דקדק בשינוים שבכאן ובין סדר תמיד שבפ' פנחס, דכאן כ' תעשה בל"י ושם תעשו בל"ר, ופלא דגם שם כ' תעשה (כ"ח ד'), ומה"ט כשרצו חכמים לסתור דברי צדוקים שאמרו תמיד קרב משל יחיד ואפקי' לי' מדכ' תעשה בל"י השיבו רק מדכ' תשמרו בל"ר כמ"ש במנחות ס"ה. וצע"ג: