בבואם וכ' בשו"ת זכרון יצחק בח"ת מכאן רמז לשי' הר"מ סוף הל' כלאים, ופ"ח הי"א מכל"מ דלא הותר לכהנים ללבוש בג"כ רק בשעת עבודה דעדל"ת דכלאים, וז"פ דוקא בבואם אל אה"מ ולא בחוץ, ובשאג"א סכ"ט הק' מחטאת עוף הבא על ספק אינו נאכל, הא לובש כלאים בספק, ותי' למ"ש בנזיר כ"ט. מה זכר מביא קרבן על ספק אף נקבה, אבל אין איסור דמקשי' נקבה לזכר, ואף דאי' שם לא אם אמרת בזכר שכן איסור א', ול"ק דבזכר ג"כ יש כלאים, י"ל דלא חשוב רק איסורין הבאים ע"י אכילה ע"ש, ולכאו"ק מהא דר"ל בנזיר כ"ח: איש מדיר בנו בנזיר לחנכו, ופריך איך מביא קרבנותיו לעזרה ואיך אוכל מליקה, וק' ג"כ איך לובש בג"כ, ואי"ל דר"ל ס"ל כמ"ד ביומא י"ב: דבגדי כה"ד ל"ה כלאים, אבל ק' במסקנא דכ"ט: דגם רבי ס"ל מדיר בנו בנזיר, וס"ל דאבנט כה"ד כלאים, ועוד דקיי"ל כרבי מחביריו, ומסתמא גם ר"ל ס"ל כן, ונ' עפמ"ש ביבמות צ': דיש כח ביד חכמים לעקור בשוא"ת, ומשכחת שלבש הבגדים לצורך עבודה דאו', ורשאי להקריב אח"כ קרבן נזיר וקטן ג"כ, ואף שהולך בכלאים לא חשיב כמעשה ורק שוא"ת, ומכאן תשובה למה שנסתפק המל"מ בפ"ג הכ"א מביה"מ אם תחלת המעשה הי' בהיתר אם נחשב השהיי' באיסור אח"כ כמו מעשה או לא, וע"ע בשאג"א ל"ב, ומשנת חסידים ריש ה' יסוה"ת אריכות, וע' בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' ס"ג, וע' בים התלמוד בסופו בתשו' הגר"מ בנעט ז"ל דלבישת הבגדים בפ"ע מ"ע ולא מצד עבודה, וע' מגן גבורים סי' י"ח, ובאמת כ"כ בס' המצות מ"ע ל"ג ורמב"ן חולק שם דרק הכשר מצוה וע' מה שהאריך בזה בשו"מ תנינא ח"ב סי' ט':
וביד המלך תי' קו' שאג"א דר"מ לא אמר אלא כהן המכוון ללבוש כלאים בשאט נפש לוקה, משא"כ בכל הנ"ל דמתכוון לעבודה ולא גרע ממוכרי כסות דמוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה כו', אך בפה"מ פ"ט דכלאים במוכרי כסות בנושאין על גביהן ולא דרך לבישה, ולא כר"ש דדבר שאינו מתכון בכלאים מותר, והדק"ל ר"מ לשיטתו וע"ש בק"א לשאג"א:
ובמנחות א'. סדין בציצית ב"ש פוטרין דל"ל סמוכין, וב"ב מחייבין דכלאים בציצית מותר ורק פטורין מגזרה דכסות לילה, ופריך כיבמות צ': איך עקרו חז"ל דמה"ת אסור ומשני בשוא"ת יכולין לעקר, והק' תוס' דכי מתכסה הוי קו"ע, ות' חיוב ציצית רק לאחר שנתעטף ואז הוי שוא"ת, והק' דבברכות כ'. לובש כלאים עובר בקו"ע, וחילקו דכלאים בשעת לבישה ומצות ציצית אחר לבישה, והסברא י"ל דכלאים אסור גם העלאה דכ' ובגד כלאים לא יעלה עליך, אבל בציצית לא חייב רק בלובש ולאחר עיטוף, והק' בטו"א ריש חגיגה ושאג"א סי' ל' לפ"ז כלאים בציצית איך מותר דעדל"ת הא ל"ה בעידנא, ונ"ל ונקדים קו' דו"ז הברית אברהם או"ח סי' ג' והבאתי לעיל (כ"ח ב'), דלמ"ל סמוכין להתיר כלאים בציצית, ת"ל דכלאים רק בדרך הנאת לבישה, ולרשב"א נדרים ט"ו. אף הנאת הגוף בהדי מצוה ל"ה הנאה דמצללה"נ ול"ה הנאה ול"ה כלאים, וי"ל דר"מ פ"י הט"ז מכלאים כ' תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו כו', ובהל' י"ח כ' לא ילבש כלאים עראי ואפי' ע"ג י' בגדים שאינו נהנה, ואפי' לגנוב מכס ואם לבש לוקה עכ"ל, וסותר זא"ז דלעיל כ' דדשא"מ מותר, וכאן כ' אף לגנוב מכס, ות' כ"מ דאף לר"ש רק בהעלאה שא"מ מותר, אבל בלבישה אסור דלא תלבוש כ', וצ"ע מהיכן הוציא הכ"מ כן, ושארי בשו"ת נודע בשערים מ"ת בחי' על יבמות ד"ד ביאר, דלמ"ל ל"ת שעטנז ובגד כלאים ל"י עליך, דאי לא כ' רק ל"ת הו"א לבישה דנפיש הנייתה אבל העלאה לא, ואי כ' לא יעלה הו"א כל דרך העלאה אסור אפי' מוכרי כסות כ' ל"ת לבישה שיש הנאה, ופרש"י אפי' מוכרי כסות דאין מתכוונים להנאת חימום, והק' רמב"ן ורשב"א שם דדשא"מ פליגי ר"ש ור"י ולא יליף מלא תלבוש דמותר דשא"מ, וי"ל דרש"י ורמב"ם בחדא מיחתא קיימי דהעלאה אסור רק בהנאה, אבל לבישה אף בלא הנאה אסור כמ"ש הר"מ אפי' ע"ג י' בגדים, וזה דאמרו אי כ' לא יעלה הו"א כל דרך העלאה אפי' בלא הנאה כ' ל"ת, ולא למימרא דלבישה אינו אסור רק מצד הנאה, רק דבסתם לבישה איכא הנאה, ואתי לאגלויי אהעלאה דכל שנהנה הוי דומי' בלבישה דמסתמא אית בי' הנאה, וכיון דהעלאה רק משום הנאה אם לא מתכוון ל"ה הנאה, וכר"ן פג"ה דאף דפסיק רישא, שא"א שלא יהנה מ"מ מותר הנאה בפ"ר ע"ש, אבל לבישה אסור לגנוב המכס דלבישה ל"צ הנאה והוי פ"ר, דא"א לגנוב מכס בלי לבישה ואסור אף אינו מתכוון ללבוש ופח"ח, וא"ש קו' הבר"א דצריך סמוכים בכלאים, ואי"ל דמללה"נ, הא בלבישה אסור אף בלא הנאה, ורק משום עדל"ת ומותר אף לבישה, וא"ש קו' שאג"א דהוי בעידנא דבשעת העלאה אף דעובר, מ"מ הגם דל"א עדל"ת דאינו מקיים עשה בהעלאה, מ"מ בלא"ה אינו עובר דמללה"נ דבהעלאה צריך הנאה וזה עוסק במצוה (אף דעדיין לא גמר העלאה מצוה) לא חשיב הנאה דמללה"נ, ורק הל"ת אח"כ בגמר הלבישה דל"ש מללה"נ, דלבישה אסור אף בלא הנאה ואז איכא עשה ועדל"ת, וזה נכון מאד:
ובחת"ס יו"ד סי' ס"ט הק' הא דגיטין נ"ג: כהנים שפיגלו מזידין חייבין, הא חייב מלקות דלבש כלאים שלא במקום מצוה לר"מ הנ"ל וקלבד"מ ופטור מממון, וע"ע בעמק יהושע סי' א' בזה, ובספרי פרי יוסף על גיטין הבאתי פמ"ג יו"ד ה' מ"ז סק"ז דמפגל אמאי נאמן הא אין שום אדם רואה ונימא אאמע"ר, ורק התי' לפמ"ש רמ"א חו"מ שפ"ח ס"ח היכי דחייב עצמו ממון משים עצמו רשע, וער"ן וריטב"א כתו' ע"ב. ומכות ג', ר"מ פי"ב ה"כ מעדות, ב"ש אה"ע קט"ו סק"ג, נבי"ת אה"ע כ"ג, שו"ת שמן רוקח סי' ס"א, מהר"ם מינץ כ"ז, אהבת דוד לזקיני ז"ל ה' עדות דף כ"ה, ושם בפרי יוסף בזה, ובשו"ת בנין דוד סי' כ"ב בזה, ובירחון הפרדס שנה ב' סי' כ"ג:
חקת ערש"י ונבי"ת או"ח פ"ז, ובכל"ח במדבר בקונ' מיד ולדורות: