ועשית ובמד"ר חקת ויפשט משה כו', והלא כ"ג שיצא חוץ מהר הבית לוקה שלבש כלאים אלא כו' א"ל לעלות ההרה, ותמוה מה תירץ על שהי' כלאים, וע' נבחר מפנינים על מד' שם, ושאג"א סוס"י ל', ובקו"ד חוב' ו' סי' א' הובא בשם זקיני הגז"ל מלאסק, ע"פ משה"ק דו"ז בברית אברהם או"ח סי' ג', למה צריך קרא דבגדי כהונה דחי ל"ת דכלאים דעדל"ת, ת"ל דבכלאים תלה בהנאה, ומצות לאו לה"נ, ות' לר"ן דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה, אבל יקשה לרשב"א נדרים ט"ו. דהנאת הגוף בטל לגבי מצוה, ואף הנאת הגוף בהדי מצוה לאו לה"נ, וי"ל דהחרדים ודאי הנאת הגוף בטל אצלם, רק התורה אמרה כ"ג היוצא בבגדים שהם כלאים חוץ להר הבית לוקה דאין לחשוב עצמו לצ"ג, אבל באהרן שנאמר למשה קח את אהרן קחהו בדברים, והוצרך משה לפייסו שירצה ללבוש בגדים שהם לכבוד ולתפארת, והיה מונע אהרן מזה של"ה נחשב בעיני' הנאת הגוף, ול"ה אצלו איסור כלאים כיון של"ה נהנה כלל מלבישת בגדים ע"ש אריכות וע"ל (כ"ח מ"ג):
ולתפארת י"ל כשאדם פשוט ילבש מלבוש נאה, הלבוש נאה לאדם ואין האדם נאה ללבושו, וכשאדם חשוב לובש בגדי פשוט הוא נאה ללבושו ואין המלבוש נאה לו, אולם כשחשוב לובש בגד נאה שניהם מתאימים זל"ז, וז"ש כי יהי' בגדי קודש, בגדים חשובים, והלובש יהי אהרן אחיך, זה לכבוד ולתפארת. - ובאוה"ח צל"ד כו' אבל לצד עבודה כו', ובס' אתוון דאורייתא כלל י"ט נסתפק אי הבגדים נצרכים רק מפאת הכהן העובד וזולת בגדים אינו נחשב כהן כזבחים כ"ד: הכהן בכיהונו כו', ובדי"ז: בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אבל גוף העבודה אינה נצרכת בעצמותה כלל לבגדים, וגם בלי בגדים אינו חסרון רק מה שעבד זר, א"ד גם גוף עבודה צריך לבגדים והם פועלים בגוף עבודה כו', ובספרו בית האוצר ח"ב כלל יו"ד הביא מזבחים קי"ב: בבמת יחיד וכו', ובספרו גבירות שמונים אות ו', והביא ג"כ מהרי"ט קידושין ל"ו בתוס' דנשים לא נצטוו בבג"כ ל"ה מחוסרי בגדים, וכ' דתוס' לא כ' אלא לענין חילול עבודה, דלא קים לן דמחלל אלא כהן ששימש במחוסר בגדים, אבל דמקריא עבודה פשיטא דל"מ כלל כל של"ה בבגדי שרת, ואשה ליתא בבגדים וכו', ומבואר מדברי' דאף דלא נצטוות כהנת על בגדים ואין בה חסרון מ"מ גוף העבודה מיהת צריכת בגדים, ומאוה"ח מבואר דאין הבגדים נצרכים לגוף עבודה כלל, ורק לכבוד ולתפארת למשרת הקבוע לעבודה, היינו לאהרן ובני' שנעשו מפואר ע"י הבגדים וכשחסר לו זה הכבוד והפאר הוא חסרון במעלת כהונתו, והו"ל כאינו כהן ופסול לעבודה דהוי זר, אבל גוף העבודה א"צ לבגדים, ולכן כל שהעבודה נעשית שלא ע"י אהרן ובני' אין צורך לבגדים כיון דגוף עבודה א"צ להם ורק לכבוד יפאר, ואוה"ח היפך המהרי"ט - וגוף דברי אוה"ח דלמה נבחר לכבוד ולתפארת מה יצא לנו מזה, צ"ע מרש"י זבחים י"ח: דפסול בג"כ מקורעין מהאי קרא נפיק, וכ"כ תוס' יומא י"ב: ד"ה ולבש, וער"מ פ"ח ה"ד מכל"מ בג"כ מצותן חדשים שנ' לכבוד ולתפארת, ולכאו' לא כרש"י ותוס', דלהם לכבוד ולתפארת לעיכוב, דמטושטשין או מקורעין אפי' בדיעבד פסולין, ולר"מ חדשים רק לכבוד, ובדיעבד כשר אפי' משוחקין כזבחים שם, וא"כ סברות ר"מ להצריך לכתחילה חדשים וצ"ע, וע"ע בס' משך חכמה דכל דבר שיש בו כבוד בהיותו, לא יהי' בחסרונו פחיתות, ומדבר שבהעדרו יהי' פחיתות, לא יהי בהיותו שלימות וכבוד, ובגדים בהויתם כבוד ומכנסים אינם לכבוד, ורק בהעדרם פחיתות לכן מיתה על מכנסים דיהי' פחיתות וחייב על בלא מכנסים, אבל על שאר בג"כ א"ח בחסרונם רק על עבודה משום זרות, דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוי כזרים, וכר"י מאורלייניש בתוס' זבחים י"ז: ד"ה אין, וכ"ד, ד"ה אימא, וסנהד' פ"ג. ד"ה ולא, וע"ב ד"ה אין, ויומא ה': ד"ה להביא עש"ה:
ויש ג' מינים, בגדי כה"ד, בגדי כ"ג בגדי זהב, ובגדי לבן ביה"כ בק"ק, וכתונת הי' של פשתים, ואבנט כלאים, והר"מ כ' רק בשעת עבודה מותר ושלא בשעת עבודה לוקה, וראב"ד ס"ל אף בשלא בשעת עבודה אינו לוקה בפ"י הל' ל"ב מכלאים, ופ"ח מכל"מ, ובגדי כ"ג ח' היו שעטנז, וע' ערכין ג':, ושאג"א כ"ט בזה, ובגדי לבן המיוחדים לכ"ג אחר יה"כ נגנזים יומא כ"ג: ור"מ, והבגדים היו משל ציבור מתרומת לשכה בפ"ד משקלים, וביומא ל"ה. דהי' מנהגם בכ"ג שיעשו לו הקרובים בגדים של עצמם, והיו רק לנוי ולא לכהן בהם בעבודת ציבור, עמנ"ח, והמדרש והמעשה אריכות:
וראיתי בשם הגרי"ש מלבוב ז"ל הא דכ' בפסוק ה' והם יקחו, דהו"ל ויקחו, דביומא ל"ה: חיישינן שמא לא ימסרנה יפה קמ"ל, וכ' תוס' אפי' לרבנן בב"מ קי"ח דחיישינן, בכ"ג שאני שגדול בתורה ליודע שיש למסור יפה, וז"ש ועשית בג"ק, ויוכל להיות גם משלך כי אתה יודע למסור יפה, אבל והם יקחו מאחרים דאם יעשו משלהם יש לחוש שמא ל"י יפה, אך בר"מ פ"ח ה"ז מכל"מ לא שני בין כה"ד לכ"ג ול"ח שמא ל"י יפה, וע"ס ד"ח שמחלק שאם יעשה הרבה איסורים חיישי' אבל באיסור א' ל"ח ע"ש באריכות, ובס' הדוה"ע הק' לתוס' גיטין מ"ה: ד"ע כל, דאשה אינה אוגדת לולב ועושית ציצית דלא מיפקדא, וע' או"ח י"ד ס"א ברמ"א, ומג"א תרמ"ט סק"ח דאשה לא תאגד לולב, ומדוע עשיית בג"כ כשרה בזרים, דלא מצינו שיהי' צריכה כהן נימא כל שאינו בלבישה אינו בעשי', וצ"ל דאשה שאינה כלל ממין החיוב, משא"כ בזר וכתוס' ר"ה ל"ג. ד"ה הא, דמה"ט סומא חייב במצות דרבנן ואשה לא במ"ע שהז"ג, וע"ע נזיר ט': עכ"פ יש במינו קרב במזבח, וסוטה כ"ט: שכן במינו אב הטומאה, וט"ז יו"ד ב' סק"א חילוק בין עכו"ם דל"מ עומד ע"ג השחיטה, ובין מומר דמהני דעכ"פ הוי בר זביחה, ובאמ"כ ת' דכל זמן של"ה בגדי כהונה בעולם ל"ש לומר כל שאינו בלבישה אינו בעשי' דהרי גם כהנים ל"ה אז בלבישה, ואין ללמוד מכאן למקום שכבר ישנם המחויבים בהם, ושפיר כ' תוס' בגיטין דמי שאינו מחויב לא יעשה בעד המחויב ע"ש:
אולם בפסיקתא זוטרתא דרש על ואתה תדבר אל כל חכמי ישראל לרבות הנשים, ונר' דרק בציצית ולולב בעשיותן, דרק סניפים ממצות ציצית, וכיון דפטורים מעיקר המצוה ל"ש הסניפים, אבל עשית בג"כ ל"ה סניף ממצות לבישת בג"כ רק הוא מצוה בפ"ע, וי"ל גם נשים וזרים חייבים, ובבי"צ או"ח סי' ג' האריך אי נשים חייבות בבנין בהמ"ק, והק' מר"מ פ"א הי"ב מבהב"ח שאין בונין בלילה, ותיכף כ' שנשים חייבות הא הוי מעשהז"ג, וכ' רק לטוות יריעות הי' יכולין בלילה, ואיסור מלאכה בלילה רק במשכן עצמו כהעמדת קרשים, א"כ ל"ה טווי' הז"ג, עוד כ' ע"פ טו"א חגיגה ט"ז: דהז"ג רק במצות שחייבין בה לעולם כציצית תפילין ובלילה פטור, אבל מצוה שא"ח לעשות רק פ"א כמילה וסמיכה, ואם לא עשה בלילה יעשה ביום ואם יעשה בלילה א"צ לעשות יותר, ל"ה הלילה רק מפסקת ולא מבטלת, ממילא בבנין בהמ"ק מחויב רק פ"א ל"ה הז"ג, אך ק' מברכות כ': דק"ש הוי הז"ג אף דק"ש חייב בלילה מ"מ כיון דק"ש של יום יש זמן עד ג' שעות מקרי הז"ג, ולטו"א ק' והרי אינו חייב ביום רק פ"א ומ"מ הו"ל הז"ג, ה"ה שאר מצות שחייב פ"א ונקצב זמן ביום ולא בלילה הוי הז"ג, אך י"ל סברתו דבק"ש אי לא קרא עד ג' שעות הפסיד ומבטל המצוה, כמג"א סנ"ח סק"ז לא ככ"מ, ומה שביום השני יקרא מתחיל חיוב חדש (ע' חגיגה ט'.) הוי הז"ג, אבל מילה אי לא מל ביום אמת שלא ימול בלילה, אבל אותה מצוה עצמה קיים ביום השני, דאם הי' מל אתמול או בלילה ל"ה למול עתה, הלילה רק מפסקת ולא מבטלת, ושפיר בנין בהמ"ק רק מפסקת, ועתוס' שבת קל"א. ד"ה ושווין שכ' כעין סברות הטו"א עש"ה. וגם י"ל לפמ"ש בפנים יפות פ' ויקהל דכמו דהי' מצוה בבנין הי' מצוה בעשיית הכלים, א"כ י"ל דרק הבנין נתמעט מביום הקים, אבל לא עשיית הכלים, א"כ בלילה נוהג מצות המשכן, וע' עוד בזה בס' מקרא מפורש פ' ויקהל:
ובחמד"י במלאכת שבת אות כ"ב כ' אף שטווי' ל"ה מלאכה רק חכמה יתירה בשבת ע"ד:, ואינו בכלל ל"ת כל מלאכה, מ"מ עובר בעשה דשבתון כיון דלא שבת, ואינו דומה לכל מלאכות כלאחר יד שאינן דרך המלאכה, משא"כ מה שאין בגדר המלאכה משום דרוב בנ"א א"י לעשות בדרך חכמה כזה, אין סברא שיהי' נקרא שביתה כיון שהחכם היכול לעשות הוי אצלו מלאכה חשובה ולא שבת, ודעת ר"מ דגם נשים בכלל עשה שבתון, לכן גם טווי' ל"ה דוחה שבת ואעפ"כ טוו, וא"כ ה"ה בכל בנין חייבות נשים:
רמב"ן הבגדים הי' צריכים עשיי' לשמן וגם כוונה, וכ"כ בספורני, ובירושלמי יומא פ"ג ה"ו יש פלוג' בזה, ובמנ"ח מצ"ט הביא ר"מ פ"א ה"כ מבהב"ח דכלים הנעשין להדיוט אין עושין לגבוה, וזה רק בכלי שרת ולא בג"כ, ויש פלוג' בזה עתוס' קידושין נ"ד. ד"ה בכתנות דבג"כ אחר שנתחנכו להם דין כלי שרת, והריטב"א חולק, ועמל"מ פ"ח ה"ה מכל"מ, ובהמקנה הביא ראי' ממגילה י"ב: ואת יקר תפארת גדולתו שלבש בג"כ, ואמאי לא נענש כמו שנענש שהשתמש בכלי מקדש, וע"כ דכ"ש דלהם קדושת הגוף לא יצאו לחולין אבל בג"כ ל"ה קדושת הגוף, ובהדוה"ע האריך בזה וברמב"ן שצריך כוונה מ"ש מכל מצות שאצ"כ, וכ' דמפורש ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי רצה ה' שיעשו בכוונה, דאל"כ ל"ה מגלה טעם המצוה, ועב"ח או"ח תרכ"ה דבסוכה דכ' למען ידעו דורותיכם לא קיים אם לא ידע כונת המצוה, וכן בציצית למען תזכרו, ובתפילין למען תהי' תורת ה' בפיך - וע' מנחות מ"ב: בתולעת שני אפי' מראה שני כו' וע"ש בתוס' ובגליוני הש"ס ירו' זרעים כ"ד אות י"ח:
וברמב"ן הנ"ל יש סתירה ממלחמות סוכה ד"ט דלהלכה ל"צ עשיי' לשמן, ע"ס זכר החיים דע"ח בזה, ובחמד"י ח"ב סי' ב' כ' דמספורני שכ' לקדשו לשם כך יעשו הבגדים, נר' שלמד מן לקדשו שצריך לשמה וזה רק בבגדי כה"ג, ובמקור חיים בחי' אביו ז"ל כריתות ד"ו כ' לתרץ קו' מל"מ פ"ה ממעילה, הא דבג"כ שבלו מועלין ואפי' בג"כ הדיוט, וק' מנלן כיון דוהניחם לא כ' רק בבגדי כ"ג, וכ' דיש ב' קדושת הגוף, א' בהקדש בהמה למזבח דעשה מחולין קדה"ג, וכשנעשה מצותו לית בי' מעילה, ב' קדוה"ג הבא מקדושת דמים, כבג"כ הנקחין מתרומת הלשכה ל"ש לומר דאחר שנעשו מצותן פקע מעילה, דנהי דלא חזי למלתא, מ"מ לא נפקע רק קדוה"ג אבל קדושת דמים שהי' בהן היכן הלכה, ולכן בג"כ שבלו מועלין בהם ול"צ קרא ע"ז, והא דדרשי' והניחם דטעינן גנוזה, היינו דגלי קרא דבכה"ג אע"ג דלא חזי למלתא נשארין בקדה"ג, משא"כ בגדי הדיוט נפקע קדוה"ג, אך אעפ"כ מועלין בהם משום קדושת דמים ע"ש, וכן י"ל לענין עיבוד לשמן לרמב"ן דבגליונות, דכל קדושתן מכח הכתב וכשאזיל הכתב אזיל קדושתן אינן גופן קדושה, וא"צ עבוד לשמן, א"כ י"ל ה"ה בג"כ כיון דאינן קדה"ג רק כל זמן שראוין לבג"כ, וכשבלו פקע קדושתן ממילא אינן גופי קדושה ול"צ על"ש, א"כ ז"ד בבגדי הדיוט, אבל בכ"ג כיון דגלי קרא דנשארין בקדושתן לעולם, וא"כ שוב הוי קדושה עצמיית, ואמרי' דצריך על"ש כיון דהוי גוף קדושה, וי"ל דרמב"ן עה"ת קאי על כ"ג וס"ל דבזה ליכא פליג' ולכן צריך על"ש, וע' בבכורי שלמה או"ח סי' מ' אות י"א אריכות בזה: