ועשו ע' יומא ע"ב: ומהרש"א מ"ש ברא"ם וא"ע למה נצרך לארון של עץ וע"ש בגמ' ג' זירים, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד, של ארון מונח, וכל הרוצה יבא ויטול ערש"י, וכ"ה במד"ר פל"ד, וברש"י אבות פ"ד מי"ז כ' להיפך וצע"ג. ובס' תורת העולה מהרמ"א ז"ל ח"א סי' כ"ה האריך מאד מענין ארון ולוחות ע"פ נסתר. ובר"מ פ"ד ה"א מבהב"ח אבן הי' בק"ק במערבו שעלי' הי' הארון מונח כו', ובמנ"ח מצ"ה כ' דאפשר דאותו אבן הי' אבן שתיה כמשנה יומא נ"ג: משניטל הארון אבן הי' שם כו', ומסתמא על אבן זה מונח הארון ע"ש, ועכ"פ דעת הר"מ שארון מונח בצד מערב של ק"ק, ובתוס' ב"ב כ"ה. ד"ה וצבא כ' שארון מונח בצד מזרח של ק"ק' והתי"ט בב"ב פ"ב מ"ט, ויומא פ"ה מ"ב תמה דמפורש במגילה י': וב"ב צ"ח. דארון הי' לו י' אמות לכל רוח בקה"ק, וא"כ הי' עומד באמצעות ק"ק, וע' רשב"ם ב"ב צ"ט. ד"ה ארון כרמב"ם ועמנ"ח, וביומא ע"ב: ג' ארונות - ובא"ע תמה על הכבדות, וק' הרי הארון הי' נושא את נושאיו כסוטה ל"ה. ומבעה"ת בפי"א שתי' דלפי שעה הי' ע"ש, וגם י"ל דאין סומכין על נס ותחלת עשיה הי' צ"ל ע"פ טבע, וערע"ב פ"ו מ"ד דשקלים דמה"ט הי' שלחנות של שיש במקדש שלא יסריח הבשר, ואף שהי' נס שלא נסרח הבשר מ"מ לכתחלה ל"ה סומכין ע"ז, וע' פסחים ס"ד: ובהגהות מהרש"ם הנדפס מחדש וע"ע במהרי"ט ח"ב קל"ז בענין ארון וירושלים ושילה, וכנה"ג או"ח דקי"ח אריכות גדול - (ושמעתי דלמה ל"ה ארון בבית שני, והגרח"ע מווילנא השיב לאדמו"ר מגור שליט"א דכל הכלים עבודתן מחנכתן ובבית שני ל"ה לוחות משו"ה ל"ה ארון דליכא לחנך, ויל"ע בזה וע' בזה בהגהות רש"ש יומא נ"ג):
ורמב"ן כ' עיקר החפץ במשכן מקום מנוחת השכינה וכו', וע' בקנאת סופרים על סה"מ מ"ע ל"ג בענין עשיית ארון אי הוי מצוה בפ"ע, או דארון מכלי מקדש יחשב, ומרמב"ן נראה דארון בכלל כל המשכן כמו שלחן ומנורה, ואי תאמר שלדורות נצטוה ג"כ לעשותו במדה הראשונה מחדש, אם יעלה על דעתינו שיאבד או ישבר כרמב"ן, לא נ"מ שתהי' נמנית למצוה עשייתה אלא ה"ה כשאר כלים כמנורה ומזבחות ושלחן ע"ש, ועסה"מ מ"ע כ' שכ' שבנין בהב"ח מצוה בפ"ע וכולל מנורה שלחן ומזבח כולם מחלקי מקדש והכל יקרא מקדש עכ"ל, וע"ש בשורש י"ב, ולא כן דעת רמב"ן במ"ע ל'ג, וע' לב שמח שורש י"ב, ובחמד"י מ"ע ל"ג וכל"ח ובפ' פקודי האריך בזה. וביומא ג': פריך כ' ועשית לך ארון עץ וכ' ועשו ארון עצי שטים, ומשני כאן בזמן שעושין רש"מ, וע' בעה"ת, וכ' באור יקרות דהקו' אמאי כ' ארון עץ דמשמע דצ"צ שטים, ומשני בעושין רש"מ צ"ל שטים, אך ק' הלא התורה חסה על ממונם של ישראל, וארון הי' מבית ומבחוץ מחופה זהב, (ר"ה כ"ז. יומא ל"ט.) ומ"ד: וש"ד), וי"ל עפחז"ל דארון אין מקבל טומאה דהוי של עץ העשוי לנחת, (ע' חגיגה כ"ו: יומא כ"א. ומנחות צ"ו.) ופריך הניחא בשעת חנייתן אבל בשעת נסיעתן מא"ל, ומשני כיון דכ' ע"פ ה' יסעו כמאן דקביעין דמי, ופריך ה"ה כלי מתכות דמצופין זהב, ומשני עצי שטים חשיבי ובטל הזהב לעץ, וא"כ הוצרך להיות שטים, דבעץ סתמא ל"ה בטל הזהב והי' מקבל טומאה, וז"ש כשעושין רש"מ אז הי' שטים ובטל הזהב, כאן באין ערש"מ, בעגל הנני שולח מלאך (תשא ל"ג ל"ד), פרש"י בשביל שחטאו ל"ה רוצה ה' ליסע עמהם בעצמו, נמצא של"ה ע"פ ה' יסעו, ושוב אינו נחשב כלי העשוי לנחת ומקבל טומאה אפי' עצי שטים, לכך פי' עץ פשוט שתורה חסה על ממון:
וכ' מפו' הא דבכל כלים כ' ועשית ובארון ועשו, דבעירובין נ"ה. לא מעבר לים הוא, לא תמצא תורה בתגרנום, וגם אמרו באבות פ"ב מ"ו לא כל המרבה בסחורה מחכים, ומרבה ישיבה מרבה חכמה, ורק שותפות של יששכר וזבולן ומשניהם תצא תורה, וזה שמברכין בורא נפשות רבות וחסרונם, שברא לכל אחד חסרון, לזה חסר פרנסה, ולזה חסר תורה, ותכלית מזה, להחיות בהם נפש כל חי, ע"י שותפות שניהם חיים, לכן אמר בארון "ועשו" בל"ר לרמז על התורה המונחת בארון, שצריך להיות שותפות בה, ועכל"י מזה, - ובמד' תלפיות אות ארון האריך בטעם כל דבר מדתו וערכו, וטעם שאמות ארון ה' וחצי, כי ה' רומז לה' חומשי תורה, והחצי כי תורה שבכתב רק חצי, ובע"פ משלמת אותה, "ומבית ובחוץ תצפנו", רמז להחזקת ת"ח בין כשהוא בביתו פנימה סגור, ובין בחוץ שעוסק ג"כ בפרגמטיא כי אז חוב לתת לסחורה שלו דין קדימה, כב"ב כ"ב. ויו"ד רמ"ג ס"ד, "ועשית לו זר זהב סביב" לעטרו ולכבדו הת"ח, "ויצקת לו ד' טבעות" הם פרד"ס, "ועשית כפרת" התורה מכפרת, "ועשית שנים כרובים" שיהי' שנים לומדים בחבורה, וכברכות ס"ג: חוב על שיושבים בד בבד ולומדים, מקשה "תעשה אותם" כל דבר הקשה יתקנו "כרוב א' מקצה מזה" כי ע"י שרחוקים זמ"ז כי זה מקשה וזה סותר עי"ז יברר הלכה, עב"מ פ"ד. ממילא רוחא שמעתתא, וע"ע ביומא ע"ב: מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, ובשבת קי"ד. זה שמניח חפצי' ועוסק בחפצי שמים:
וגם הקשו המפו' למה בכל הכלים היו אמות שלמות ובארון היה ארכו רחבו וקומתו עם חצאין, והתי' מ"ש בתהלים (קי"ט צ"ו) לכל תכלה ראיתי קץ, תכלה פי' תאוה כמו נכספה וגם כלתה נפשי ולכל תאוה יש קץ, אבל רחבה מצותך מאד, לתורה אין קץ, ומי לנו גדול ממשה ובסוף ימיו אמר ואתחנן וגו' אתה החילות להראות עבדך, והי' בעיני' כאלו התחיל להשיג השגת אלקות, ולכן מדינא צ"ל בס"ת דרש דרש משה (שמיני י' ט"ז), דרש קמא בסוף שיטה ודרש בתרא בתחלת שיטה, במס' סופרים פ"ט ה"ב, להודיע שאם דרשת דרוש תדע שאתה עומד עדיין בתחלתה, וטעם הדבר והנה "שרף" ששים רבוא פרצופים בעולם כנגד ששים רבוא אותיות התורה, וע"ז רומז ישרא"ל, יש ששים רבוא אותיות לתורה, ומספר ישראל בשעת מ"ת ס' רבוא כנגד אותיות, כ"ה במד"ר במדבר פ"ד סי"ג, וזהר חדש סוף שה"ש, וכל אחד מישראל יש לנשמה שלו אחוזה באות א' - והמפו' תמהו שרק יש בחירה ל"א רבוא אותיות (ש"ד אלפים ותתי"ב) ובחס"ל מעין י"ב נהר י"א כ' דהפשט כ"ז אותיות של א"ב עם מנצפ"ך במילוי הן ומילוי דמילוי, ובפנ"י קידושין ל'. כ' דעם התרגום שנמסר ג"כ בסיני כמ"ש במד' ושל"ה בענין ב' מקרא וא' תרגום, וגם יש אם למקרא ואם למסורת ע"ש, וע' בשו"ת חות יאיר רל"ה, מד' תלפיות אותיות, עוללת אפרים עמוד ט"ו משבועות, שמע שלמה בהקדמה אור הצבי דרוש לבראשית אות ט"ז, ומשנת אברהם על ה' סת"ם בהקדמה, וכן יש לכל אות ס' רבוא פנים ופשטים כמ"ש זה ספר תולדות אדם, ספ"ר ר"ת ס' רבוא פנים, ובעשרת הדברות מרומזות כל תרי"ג מצות, כרש"י משפטים (כ"ד י"ב), ובעה"ט יתרו, דבעשה"ד יש תר"כ אותיות כנגד תרי"ג מצות, וז' מרצות דב"נ וסימן כתר תורה, וגם יש ז' מצות דרבנן, ונדפס ס' כתר תורה, וס' מאמר השכל לראב"ן המרמזים תרי"ג, וז' דרבנן בעשה"ד כל אות רומז למצוה, וע' אדרת אליהו האזינו דיש תרי"ג אותיות בס' האזינו, וע' בשער בת רבים מזה הרבה, ובס' זכרון להרב מטורונטא שליט"א צד ר"ו. וברש"י משפטים הנ"ל, כ"כ בזה"ק יתרו צ"ג:, מד"ר במדבר פי"ג וי"ח, ערוך ערך תפל, ואוה"ח יתרו (כ' א') וע' בס' מנחם משיב נפש על מס' מגילה ט"ו. שמא עברו ישראל על ה' חומשי תורה שנ' מזה ומזה הם כתובים, וראי' דבעשה"ד נרמזות כל תרי"ג מצות וע"ש בראש יוסף, והא דל"א שמא עברו על התורה, יהא ראי' למד, תנחומא נח ורשב"א שבת פ"ח. דכפיית ההר הי' רק על תורה שבע"פ, אבל תורה שבכתב קבלו ברצון ול"ש טענת מודעה:
אמתים וחצי קומתו ע' סנהד' כ"ט. מנין שכל המוסיף גורע שנ' או"ח קומתו, ופרש"י דל א' קרינן מאתים והוי שתי מאות אמה, והק' במהרש"א אם יהי' חסר א' אכתי לא ידעינן איזה מדה, או טפחים או אצבעות ע"ש היטב, והגר"א אמר פי' אחר דכ' אמתים וחצי ארכו, ואם נגרע הוא"ו של וחצי וקורין מאתים חצי ארכו, יהיה משמע דכל האורך יהי' ד' אמות, ובאמת לא הוצרך רק ב' וחצי אמה א"כ ו' של וחצי גורעת, וע' בהגהות רש"ש בזה, ומ"ש בתו"ת, דמהדרשה שם עשתי עשר, שתי עשר משמע כרש"י ע"ש, וע' ירוש' שקלים פ"ו ה"א: