מדבר שקר תרחק הרה"ג ר' משה קנאל נ"י אבד"ק מיקוליצין כתב לי, שנסתפק במי שחתך לו הרופא אבר ר"ל, אם יכול לומר בתפילתו "רמ"ח אברים שלי" כי מדבר שקר תרחק ומריש הוי אמינא דיאמר רק ואברי בלא מספר רמ"ח שוב התבוננתי דאין קפידא. א', דאע"פ שלא נשאר לו רק רמ"ז מ"מ אברים הרוחניים של הנשמה הם בשלימות, כידוע דגם בנשמה יש אברים וגידים. ב', אע"פ שחסר לו אבר מ"מ אינו חסר ממנו רק בפועל ולא בכח, תדע דהלא אפי' מי שהוא מחוסר אבר מ"מ יוליד בן שלם בכל אבריו וגידיו, וכח האבר נשאר בו, וכעין זה כ' במטה אפרים תקפ"א ס"ח מ"ש ביה"ר אחר תהלים עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה, דמי שהוא יותר מע' שנים איך יאמר כן, וגם אין נראה לתת קצבה לשנותיו דשמא יאריך ימים יותר ע"ש, ובפנים יפות חיי שרה (כ"ד א') כ' אפי' זקן בן ק' ולא תיקן בהם הוי זקן בלא ימים ואברהם זקן בא בימים שהיו לו כל הימים וצריך לתקן ע' שנים בלבד, וע"ע בתהלים עם פי' פני"פ מ"ש ביה"ר ומ"ש בפרד"י ח"ש דקנ"א., גם י"ל דתפילה הוי לכלל ישראל אף דהוא א"צ לזה כמו רפאנו ה' ונרפא, אף דהוא בריא, אך כל ישראל כאבר אחד, ומכוון לכלל ישראל, וגם בשהיה מקדש על מכונו התפלל כ"ג, שתוליכנו קוממיות לארצנו, והוא עומד בא"י, אך מכוון לישראל המפוזרים בגלות וגם בתפילה ותן טל ומטר אף בתקופת טבת, והק' ראשונים שאין אנו צריכים כלל למטר, עפה"מ בר"מ ריש תענית, וטאו"ח קי"ד, ועמקו"ב ח"א דש"פ:
נקי וצדיק א"ת ערש"י, ובאמת ליעקב ע"ז ד'. ומנ"ח מפ"ב, ורביד הזהב, ובחידושי כתבתי בזה דעדות מיוחדת כשרה בד"מ ובד"נ פסולה מכות ו':, וקיי"ל כר"נ בסנהד' כ"ט. דשומעין דברי' של זה היום וחבירו למחר, עחו"מ ל' ס"ט, ובנובי"ק אה"ע ע"ב הק' להש"ך ל"ג סקט"ז דגם בד"מ בעי יכול להזימה, ואם עדים באים זה היום וחבירו מחר, זה שבא ראשון יכול לומר אני לא ידעתי שיבא עוד א' ורק לחייבו שבועה באתי והוי עשאי"ל, ובפשוט י"ל דכעת שהוזמו אם כן הוא משקר ובודאי ישבע הלה ולמה בא, אע"כ דידע מעד שני ולחייב ממון בא:
עונ"ל דהמרדכי ריש ב"מ והובא בב"י ע"ה אות ת' כ' אם ראובן תובע לשמעון וכ"ה, וראובן הביא ע"א דחייב, דהדין דנשבע שמעון להכחיש העד, אבל אם יש ביד ראובן משל שמעון נוטל בלא שבועה, דעד מסייעו, ועש"ך פ"ז סקכ"א, ולכאורה תמוה הא אין עד אחד קם לממון, וי"ל דכ' מפו' דכל היכי דחייב שבועה הוי באמת חיוב תשלומין, רק גזירת הכתוב דבשבועה יכול לפטור עצמו משום חזק"מ, ובמקום שאינו יכול לישבע משלם, וענתה"מ בכללי מגו סקכ"ח, לפי זה כשתובע מוחזק והביא ע"א יכול להחזיק, דבשבועה יכול רק לפטור עצמו ולא להוציא מתובע, זה י"ל קצת, וא"ש קו' הגר"מ הנודע בתוס' ב"מ ג'. והבאתי לעיל (כ"ב ח'), דהק' מנ"ל דכופר הכל פטור ואי"ל דילפינן מעד אחד דאיצטריך לטבסעפ"ע, וק' דאי כופר הכל חייב, ישלם לו ואחר כך יתבנו ששילם בחנם ויהיה כופר הכל ומשאיל"מ, ולמרדכי א"ש דאם ישלם יהיה תובע מוחזק ויש לו ע"א ואין מוציאין מידו, ובסנהדרין פ"א. בתד"ה ונגמר כ' דאם אפשר לקיים הזמה אפי' באופן רחוק הוי יכול להזימה, וא"ש קו' נ"ב דיכול לומר לשבועה באתי, ז"א דאפשר לקיים הזמה באופן כשתובע מוחזק ובא לממון כמרדכי ועדות מיוחדת מחייבו בכיפה בסנהד' פ"א: ובתשו' הרי"מ פ' התערובות כ' דמודה שהרג חייב בכיפה דהכלל כל עדות שמועיל בממון בד"נ חייב בכיפה, וא"ש קו' תוס' מכות ה'. ד"ה דבעידנא על רש"י שכל ח"מ יודו, ז"א דיחייבו בכיפה, ועמ"ש בזה זקיני ז"ל באהבת דוד על הל' עדות דף כ"ה, וחמד"י ח"א דפ"ד, ובס' טל תורה סנהדרין הקשה עלי' מדלא מוקי לה בגמ' שם במודה מעצמו, מוכח דא"ח, דאין אדם נענש עפ"ע, וע"ע במל"מ פ"ט ה"ד ממלכים הורג בעדות מיוחדת יוכל גוה"ד להרוג אותו ע"ש ולא מצאתי זה בפו':
ובמנחת אהרן סנהדרין הקשה הא דמכות ו': מיוחדת פסולה מלא יומת ע"פ ע"א, דבזבחים ס"ז: מה לא יבדיל שא"צ להבדיל וכתבו תוס' דמכל לאווין ל"ק דכאן סברא דצריך להבדיל וע"ש בצ"ק, וק' מנ"ל דהפי' בקרא שאסור למות ע"פ מיוחדת דלמא הפי' שא"צ מיוחדת דוקא, דהזמה הוי באמת חידוש בב"ק ע"ב:, לפי זה אם הראשונים הי' במיוחדת משו"ה נאמנים אחרונים, דאין עדים הראשונים מסייעים א' לחבירו בכה"ג אחרונים נאמנים, אבל בלא מיוחדת דא' מסייע לחבירו ל"מ הזמה דמה חזית כו' והוי עשאאי"ל, ולהכי כתבה תורה לא יומת על פי עד אחד, דשלא על פי עד אחד כשרה במיוחדת אף דליכא סברא מ"מ הוי חידוש, אבל לעולם מיוחדת כשר בד"נ עש"ה, ונ"ל דאי ל"ה אמרינן הזמה חידוש, אף במיוחדת גם כן ל"ה מהני דהוי גם כן עשאאי"ל, דלא משכחת בזוממי זוממין כמ"ש בסנהדרין ע"ח. דאי הי' אמרינן דטעם דאחרונים נאמנים דעדיפי מקמאי דאחרונים ל"ה במיוחדת, אם כן זוממי זוממין לא עדיפי מזוממין דגם כן היו ביחד, ולא משכחת לעולם בד"נ עדות אע"כ דחידוש וא"ש, וע"ס פתחי משפט חו"מ ל"ח אות ל"ח בזה:
ובאבודרהם סדר ברכת המצות כ', הא דאין מברכין על מ"ע ושפטתם צדק שמא לא יצייתו הבע"ד, ועוד שמא ימחלו זל"ז, ועוד שיש בה קלקול לאחרים עש"ה, וברוקח שס"ו כ' דעל מידי דנוהג גם באוה"ע אין מברכין וצונו דמשמע לנו ולא לאחרים, ועי' גם כן במקור ברוך במבוא דע"א., וח"ב דתקכ"א:, ותו"ת כאן (כ"ד י"ב), הא דלא מברכין על צדקה והשבת אבידה, כבוד אב ואם, קביעת דיינים, דאשר קדשנו פי' הבדילנו, ובקידושין ב'. שאסר אכ"ע כהקדש, וכן בכל מצות הבדילנו מאומות, אבל הנ"ל נוהגים בכל אומות ול"ש קדשנו, וא"ש משנה סוף מכות רצה הקב"ה לזכות ישראל הרבה תורה ומצות, ולכאורה מה הזכות דמביא לעונש כשעוברין, ולהנ"ל הפשט אף דיש מצות דגם בלא ציווי היינו מקיימין כמו אומות, אעפ"כ צונו שנקבל שכר כמצוה ועושה (ועמ"ש ביתרו כ' י"ב), והנה ק' מברכות אירוסין דאף ב"נ הוזהרו על עריות בסנהדרין נ"ז., וי"ל דיש כמה דינים חלוקין בעריות בישראל מב"נ ואינם שווים לכל פרטיהן שייך וצונו, ולרוקח הנ"ל גם כן א"ש בסנהדרין נ"ו: בשם שישראל מוזהרין להושיב בתי דינין בכל פלך כן ב"נ, וכ"כ הר"מ פ"ט הי"ד ממלכים, גם א"ש מצדקה לפמ"ש בסנהדרין נ"ז: ובחי' הר"ן שם ורמ"ה דגם ב"נ מצווה על צדקה דכ' כי ידעתי בו':
והר"מ פי"א ה"ב מברכות ובכ"מ כ' דמ"ע שבין אדם לחבירו אין מברכין, ומיושב צדקה ומינוי דיינים ודינין ועוד, ובאו"ז ה' ברכות המוציא סק"ח, כ' דרק מצוה שאינה תמידיות מברכין משום חיבוב, אבל מצות שאין עת ליפטר מהם ל"ש חביבות המצוה, ואין מברכין כמו פדיון הבן וצדקה ע"ש, וא"ש ג"כ הנ"ל, וכן הא דאין מברכין על סיפור יצי"מ והגדה, ועתשו' הרא"ש כלל כ"ד ס"ב תפילין וציצית ועל כל שצונו לעשות זכר ליצי"מ, כי כולם אין עת ליפטר מהם דנוהגין גם בלילה לדידן, ובשבת ויו"ט הם ג"כ לזכרון, וכן כיבוד או"א, ומ"ש לעיל כיון דבצדקה גם ב"נ מצווה ל"ש ברכה, אבל לפמ"ש אא"ז בנחלת יעקב פ' ראה דמ"ע דנתן תתן רק במי שאין לו ר' זוז, אבל אם הי' רואה ערום ורעב אין שיעור לזה, וע"ז קאי לא תאמץ ולא תקפוץ דהוי כנוטל נפשות ע"ש, א"כ ברור דאף אם יהי' אמרי' דב"נ מחויב על צדקה רק באיסור לאו, דהטעם דהוי אבק שפ"ד והם מחויבים בשפ"ד וכל אבוזריי' א"כ רק היכי דאיכא ל"ת לא תאמץ דהוי כנוטל נפשות וכל הז' מצות (ע"ז ג"ע שפ"ד אמה"ח ברכת השם גזל ודינין) הם לאווי, אבל בצדקה היכי דיהי' רק עשה לבד דמצות צדקה אפי' סוס לרכוב עליו, ברור דב"נ פטור דל"ה אבוזריי' דשפ"ד, וברכה מצינו רק אמ"ע ולא על מצות ל"ת, והדק"ל למה לא מברכין על צדקה היכי דהוי עשה, ועוד לפי מה שכתבתי בקונ' פרי עץ הפרדס בהקדמה לפרד"י ח"א דף ט'., דל"ת בצדקה רק אם העני תובע אבל אם דר במקום שאין שם עניים ליכא ל"ת, וכ"מ מלשון הר"מ פ"ז ממת"ע ע"ש, ועל מ"ע ב"נ פטורים. ובגוף הדבר ב"נ בצדקה עב"ב ד"י: וחסד לאומים חטאת, ובפר"ד דרוש י"ז, ובפסוק מפורש לא תקפוץ ידך מאחיך האביון, ועמנ"ח מ' תע"ט לענין גר תושב וצ"ע בזה:
ובתשו' הרשב"א י"ח והובא בתומים וקצה"ח צ"ז סק"א, הא דאין מברכין על צדקה דא"א לקיימה בלי סיוע חבירו, ויכול לומר לא בעינא וליכא מצוה כמו בכתו' מ'. בלו תהי' לאשה, וא"ש גם על מינוי דיינים. אמנם למ"ש החת"ס או"ח נ"ד, דזה רק במצוה שבין אדם לחבירו שהוא לטובת חבירו כצדקה, אבל בין אדם למקום אף שג"כ א"א בלי סיוע חבירו כגון פו"ר שאינו לטובת האשה רק חוב עליו, ואם אינה רוצה ה"ה חישב לעשות מצוה ונאנס שפיר מברכין, ומשו"ה מברכין ברכת אירוסין וא"כ בדיינים ג"כ הכי והדק"ל. עו"ק למה לא מברכין ברכת שהחיינו כמו בנה בית חדש. וי"ל עפמ"ש בסנהד' ז': ואצוה את שופטיהם כו' ואצוה אתכם אזהרה לדיין שיסבול עול הצבור, ולצבור שתהי' אימת הדיינים עליהם, לפ"ז הרב מקבל עליו שררות ומחויבים לכבדו ולירא ממנו, וג"כ מקבל עליו עבדות לעיין בצרכי צבור ולתקנם, ולהזהר ג"כ בצרכי צבור, ובסוף הוריות לא שררות אני נותן לכם רק עבדות ונמצא שמ"ע כלולה מב', מצד העבדות שהדיין מקבל ע"ע מקיים הציבור מצוה שבין אדם למקום, ומצד שררה מקיימין בין אדם לחבירו, וא"כ במצות שבין אדם לחבירו אין מברכים, וג"כ א"א שהחיינו דבתורת עבדות ל"ש ברכה, דאטו מי שמשעבד עצמו לעבד יהי' ע"ז ברכה. וברשב"א הנ"ל עי' מה שנדפס ממני בירחון היבנה היו"ל בפאביאניץ סי' ח' דברים חדשים ע"ש:
ובפרד"י שם הבאתי קו' הנח"י הא דמלוה על משכון הוי ש"ש דפטור מפרוטה דר"י, הא בצדקה יש ג"כ ל"ת ועוסק במצוה פטור רק מעשה ע"ש, וכה"ק הגרצ"ח בס' מטבע ברכות, ובשו"ת יד אלעזר ל"ד כ' דדוקא היכי שלא ירצה ליתן כלל שייך לאווין ל"ת ולא תקפוץ ולא במונע באקראי בעלמא, וע"ע בשו"מ קמא ח"ב י"ח, ובס' אלה המצות:
ואדמו"ר מגור שליט"א אמר הא דפ"ח מפאה מי שיש לו ר' זוז לא יטול לקט שו"פ ומ"ע, ופי' הרע"ב דקיי"ל כרבנן שמספיקין לשנה א', וי"ל דדוקא נקט לקט שו"פ ומ"ע שהם פ"א בשנה, ויספיקו לו הר' זוז עד שנה הבאה ואז יטול, אבל צדקה יוכל להיות גם אפחות מר' זוז לא יטול כי ישיג צדקה בעוד חודש כשיכלו מעותיו וכ"ה בטויו"ד רנ"ב וכו' והובא בקו"ד חו"ד סי' ל"ו, וכן כ' הגר"א שם באות ו' ששיעור זה על שנה א' שלקט שו"פ מצוי בכל שנה עכ"ל, וע"ע בהגהות רצ"ח מגילה ז' שהק' למה אין מברכין על מ"ע דדברי קבלה משלוח מנות כמו על מקרא מגילה, ואי"ל כרשב"א בצדקה, לרמ"א תרצ"ה דאף אם לא רצה לקבל יצא ע"ש, ועמ"ש זקיני ז"ל באור דוד על אסתר (ט' י"ט), ושו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' מ"ה מ"ז ומ"ט, ועמ"ש בפ' בא (י"א ב'), ותרומה (כ"ה ב') ונ"ל להר"ן ריש כתו' דלהכי אין מברכין וצונו על קידושין דא"מ על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה דאכתי מיחסרא מסירה לחופה, ובשעת כניסה לחופה נמי א"מ כיון שכבר קידש מזמן מרובה, וכשבא לקדש ולכנוס כאחת ג"כ לא תקנו ברכה כדי שיהי' טופס א' לכל עכ"ל, וא"כ הכא נמי תלה בהליכת שליח ואם לא ירצה לילך בודאי לא יקיים המצוה, וחמור איסור לא תשא מביטול מצוה ואסור לברך, ועשו"ת תורת חן י"ט אריכות בזה:
ובחת"ס יו"ד ש"כ כ' בחלה שנתערבה שכ' רמ"א שיש תקנה בשאלה, והק' הא אם ישאל יהי' ברכה לבטלה, וכ' דאין חשש בזה כיון דבשעה שברך ברך כדין ע"ש, ועמש"ל (כ"ב כ"ח) בשם בי"צ, וק"ל מתוס' מנחות ס"ה: וכתו' ע"ב. ד"ה וספרה, דמשו"ה זבה ל"צ ברכה דאם תראה תסתור, ולדברי' מה בכך כיון דבשעה שסופרת סופרת כדין, וענובי"ת יו"ד קכ"ג בזה בהג"ה שכ' בפשט התוס' שאם תראה תסתור ויהי' ברכה לבטלה, וכ"כ שם טעם שאין מברכין בשעת עשיית מצה שמא תחמץ העיסה ויהי' ברכה לבטלה, ועח"י תפ"ט סק"ו וצ"ע, והנה הא דמברכין ברכות אירוסין ק' ג"כ דשמא יתרחש אח"כ דבר שיהי' נצרך לומר אפקעינהו, והיאך מברכינן דלמא יפקיעו הקידושין ויהי' ברכה לבטלה וע"כ דאין לחוש לזה, אך משום הא לא אריה דכ' תוס' גיטין ל"ג. דל"ה התר"ס משום זה דאוקמי' אחזקה: