ושלח את בעירה (בעירו קרי), ערש"י וספורנו ופנ"י גיטין מ"ח: בתד"ה אמר, וב"ק ו'. ד"ה נאמר ובד"ש מ"ת האריך בזה. ובס' כרם הצבי כ', דירמז בשור של נכסי מלוג שהזיק שקרן שלה והפירות שלו שבעל חייב לשלם, אף דקיי"ל ק"פ לאו כקנה"ג דמי, מ"מ מתקנות אושא הוא כלוקח גם בחייה, ואם מכרה ונתנה הבעל מוציא מלקוחות כב"ק פ"ח: וצ'., ואלמוה רבנן לשיעבודא דבעל דאפי' שחרור והקדש אין מפקיעין ע"ש, ובכתו' נ"ט:, והוא כשור של ב' שותפין וחייב לשלם חלקו, וחלקה תשלם כשתתגרש או תתאלמן כדין אשה שחבלה, עב"ק ט"ו. ופ"ז., ור"מ פ"א ה"ז מגניבה, ואין הבעל יכול לומר א"א בתקנ"ח, דז"ד קודם שנתגלגל מזה חוב לאחר, ככתו' פ"ג., וכיון שפירות שלו והוא משתמש הוי כשומר וחייבים בהיזק כב"ק מ"ד. או בלוקח בב"מ צ"ו: ועחו"מ שמ"ו סט"ז ונה"מ סק"ז: וע"ע בירו' גיטין פ"ה ה"א, בראוי אין נזיקין בעדית, כגון אם הזיק בחיי אביו ואח"כ מת אביו וירשו, וצ"ע שלא הובא זה בפוסקים: ושן ורגל רק ברשות הניזק ולא בר"ה ורק משלמת עה שנהנית, ואם אכלה דברים רעים כיון שאינה נהנית פטור, וקצה"ח שצ"א סק"ב חידש דרק בנזיקין משלם עדיות, אבל היכי דמשלם רק מה שנהנית הוי כבע"ח ודינו בזיבוריות, דרק מנע"ד דינו בבינונית וכאן ל"ש נע"ד, ובמנ"ח מנ"ה כ' הא דמזיק ואח"כ הפקיר פטור בב"ק י"ג:, אבל לא נפטר לשלם מה שנהנית דנעשה עליו כחוב, כיון דמממונו נתפטמה וחיוב עליו רמיא ועמש"ל (כ"א כ"ח):