מלאתך ודמעך ל"ת, רש"י ל"י לשון דמע ועא"ע ורשב"ם, ובזית רענן כ' דיש נדר בעת הרווחה לו ויש נדר בעת צרתו, ויש בנ"א לאחר שנושע לא ימלא נדרו, וז"פ מלאתך מה שקבלת עליך בהיותך בדעה מיושבת ומלאה, ודמעך בהיותך במחשבות שונות ומדומעות ע"י צער, ל' דמע תערובות, תהי' מוזהר בב"ת, שאלמלא כן בכור בניך תתן לי שבעון נדרים בנים מתים ר"ל. וע' בהכותב בע"י ברכות נ"ט. ד"ה מ"כ דגשמים נקראים דמעות, משמע דמפרש דמעך המעשרות על התבואות הגדלין ע"י גשמים, או דמרמז ל"ת הגשמים ע"י חטא עיכוב המעשרות, וכרש"י ראה (י"ד כ"ב) לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה וכו', וע"ס קו הישר פרק ס"ח שהביא קו' דרש"י סותר עצמו מתמורה ד"ד. דכ' הפשט דמע לפי שהיא מדמעת ועולה בא' ומאה מפיק לה קרא בל' דמוע, ועמ"ש בפ' תשא (ל"א י'). ובתי"ט שם הק' עליו שהרי זה אינו אלא מדרבנן וכ' לפי שנוהגת בלח, ובכורים רק ביבש דאין מביאין בכורים רק מפרי ולא משקה בחולין ק"כ., וע' במשנת ר' יוסף במשניות ווילנא פ"ב מ"ו מתרומות ובסתירות רש"י עשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב ק"ע ומהאריכות לא העתקתי:
רש"י שלא להקדים המאוחר ורק כסדר, בכורים אח"כ ת"ג ואח"כ מעשר, וע' תמורה ד'., תרומות פ"ג מ"ו, ושמו"ר פל"א, והדין בדיעבד אי הקדים מהני ול"ש אעל"מ מגזה"כ ואין לוקין, ר"מ פ"ג הכ"ג מתרומות, ובתד"ה ואיתמר בשם ירו' דאם מקדים עובר ג"כ בעשה, ואיסור זה חל רק על התבואה שנגמרה מלאכתה וראה פני הבית, אבל אם לא נקבע למעשרות מותר לאכול ארעי, ואף קבע אינו אסור מה"ת, וא"ע בלאו אם הקדים בשבלים כפרש"י שבת קכ"ז: ד"ה שהקדימו, ועמנ"ח מע"ב, וע"ע רש"י ביצה י"ג., ירו' תרומות פ"ג ה"ג. ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב קל"ח העיר בדבר חדש, איך מהני שאלה לתרומה אם כבר הפריש מעשר אחר תרומה, הרי אם ישאל על התרומה ויצטרך להפריש תרומה מחדש נמצא שהקדים מעשר לתרומה ועבר בל"ת, ומפאת זה צידד, דבאמת א"י לשאול על התרומה רק אם לא הפריש עדיין מעשר, או כששואל על הפרשת מעשר ג"כ עש"ה, ובהדו"ע פ' וישלח מאמר קס"ה כ' דהשאלה עוקרת רק מעשה הפרשה, ולא עוקרת המחשבה ורצון והוי כחשב לעשות מצוה ונאנס שג"כ עשה מצוה, ומה"ת ל"ה הברכה שבירך בשעת הפרשה לבטלה אף ששואל אח"כ ע"ש, ולפ"ז י"ל דל"ה מקדים מעשר לתרומה דעדיין נשאר המחשבה של הפרשת תרומה, ויל"ע בזה, וע"ל (כ"ג ז') מ"ש בזה בשם ח"ס: וע"ס יכהן פאר תמורה ג'. דהק' דבקרא כ' לא תאחר משמע דקפידא על האיחור, ובגמ' אי' המקדים תרומה לביכורים משמע דקפידא על ההקדמה אך לפמ"ש שם דהוי מעשה דבדיבורו איתעבד מעשה דנעשה מחולין תרומה, כמו שפרש"י משמע דעיקר האיסור בשביל שמקדים התרומה, דאם נאמר דאיסור בשביל איחור הוי לאשאב"ח. וע"ע בגליוני הש"ס על ירו' זרעים כ"ב אות כ"ו, דיש חידוש מירו' דמאי פ"א ה"ד דמותר להפריש מע"ש תחלה ופודאו ועושהו מע"ר, וע"ש ברידב"ז הואיל ונעשה אח"כ מן השני עצמו ראשון לית לן בי' משום הקדמת שני לראשון ע"ש אריכות, וע"ע ירו' תרומות פ"ג ה"ג, ובלקח טוב כלל ה':