העברית. רש"י שלא רצה לינק מנכריות שעתיד לדבר עם השכינה, ע' מיני תרגומא, יל"ד דבכתו' נ"ט. הכרה של ולד באמו ג"ח וחריף אפי' נ' יום, ומשה שהי' יותר מג"ח למ"ל הטעם משום כבוד השכינה, וי"ל דבפ"ו פרש"י ותראהו את מי ראתה הילד זה פשוטו ומדרשו ראתה עמו השכינה, ולכאו"ק למה הביא הדרשא אחר שכ' פשוטו ועשפ"ח, אלא דקשה למה לא הבינה שהיא אמו דמאחרת לא רצה לינק, אע"כ דסברה דמשו"ה ל"ר לינק דראתה עמו השכינה ויהי' עתיד לדבר עמו וא"ש הכל, וע' מהרש"א סוטה י"א. ומשכיל לדוד בזה, ובשו"ת שו"מ תליתאה ח"א נ' הביא משנה ע"ז כ"ו. עכו"ם מניקת בנה של ישראל ולמה משה ל"ר לינק, וביפ"ת כ' לא שהחלב של עכו"ם מצד עצמו טמא אלא משום שמאכילתו דברים טמאים, מרש"י סוטה, ואם הנכרית בבית ישראל ואוכלת מאכלי ישראל מותר ע"ש אריכות, וע' הגהות רצ"ח דל"ד במשה לבד שעתיד לדבר אם השכינה, רק הדין ביו"ד פ"א ס"ז דלא יניק תינוק מעכו"ם דמטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, רק כאן הי' קודם מ"ת ול"ה אז אסור אכילת איסור ולכן הצריכו חז"ל לומר משום דעתיד לדבר עם השכינה, ולשון מטמטם הלב הוא ברמ"א ג"כ משום דאוכלת דברים טמאים והתינוק טועם מהם כרש"י כאן, וע"ע בד"מ בשם הגה"א דהביא ראי' מאחר שאכלה אמו ממין ע"ז וזה גרם לו לעת זקנותו שיצא לתרבות רעה, וע' בבל"י סקי"ח ולה"פ סקכ"ט, וע"ע בתוס' חגיגה ט"ו. ד"ה שובו, ובס' תולדות אפרים בקונ' דרך אפרת אות ל"ד אריכות (וע"ע שטמ"ק ב"ק קי"ג, ופה"מ לר"מ כלים פי"ב מ"ז, ובאר הגולה חו"מ תכ"ה אות ש'):